כל המאמרים במדור במדבר

עם ההגעה לארץ ישראל, אנו נתקלים פעמיים במבחן מוסרי וערכי גדול, בניסיון קשה המצריך כוחות נפש וגבורה – מבחן פדיון שבויים. בפעם הראשונה נבחן בכך

האם יש סוגיה אחת בתבל שאותה אנו מבינים עד הסוף? האם ההיגיון האנושי תלוי מקום וזמן? כיצד אנו מעיזים לומר על דבר מסוים הגיוני ועל

כאשר עם ישראל מבקש לעבור דרך ארץ אדום ודרך ארץ סיחון, הוא מתחיל כדרכו בדרך ארץ ושולח מלאכים המבקשים בהרבה טקט ובהרבה טקטיקה לקבל זכות

שאלות רבות ונוקבות נשאלו על פרשת מי מריבה ועונשם של משה ואהרון. נביא כמה מהן. אברבנאל שואל: למה נשתנה עניין הוצאת המים בפרשת 'בשלח', בה

בכל הדורות ניסו רבים להסביר מה היה פשעו של משה עד כדי שניטלה ממנו מנהיגותו. מתוך הפסוקים עולה שמשה נצטווה לדבר אל הסלע, ובמקום זאת

מעשה ביהודי שעלה לארץ מרוסיה בתקופת הקומוניזם. "איך היה האוכל ברוסיה?" נשאל. "לא יכולתי להתלונן". "ואיך הייתה העבודה?". "ממש לא יכולתי להתלונן". "ואיך הייתה המשכורת?".

  בתחילת המלחמה התעוררה מחדש סוגיית החיילים הנשואים היוצאים למלחמה, ומבקשים למצוא דרך שאם חס ושלום יקרה להם דבר מה, בין אם הם יוכרזו כנעדרים

להלן תגובה שקיבלתי בעקבות המאמר "הלכות שחיטה וכשרות הבשר: חלק א": "כותב הרב שלום: 'בבסיס התפיסה התיאולוגית המקראית האתיופית עומד אמון הדדי המבוסס על 'אלו

שאלה: חייל נדרש לצאת לפעילות מבצעית ממושכת כחצי שעה לפני כניסת השבת. במהלך הפעילות לא יתאפשר לו להתפלל במניין ולסעוד סעודת שבת. האם נכון וראוי