מחלוקת קורח ועדתו הייתה ניסיון לתפוס עמדה ציבורית של כוח ושליטה באמצעות מרידה בהנהגה וליבוי מחלוקת ציבורית. ניסיון זה הסתיים בטרגדיה לאומית, עם מסר לדורות.
תיאורה של ארץ ישראל כאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ חוזר על עצמו שוב ושוב בתורה ובדברי הנביאים. כבר בתחילת ההיסטוריה היהודית, כאשר ה' נגלה אל משה
לקיחת אנמנזה (ההיסטוריה הרפואית של החולה, מפיו) היא חלק מהריאיון שאותו עורכים רופאים למטופלים. במקרים רבים ניתן להגיע לאבחנה על יסוד אנמנזה בלבד. מְלֶאכֶת
פרשת 'קורח' היא פרשה מאוד מתסכלת, אך גם מאוד מציאותית. היא מראה איך מאבקי כוח על שליטה וכבוד אינם רלוונטיים רק למציאות ארצית של היום,
"וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם… וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה
החלק המרכזי של פרשתנו עוסק במחלוקת ובסכנותיה. קורח ועדתו קוראים תיגר כנגד מנהיגותו של משה. זו דוגמה למחלוקת הנגועה במניעים אישיים פסולים, ואינה מחלוקת לשם
במבחן המטות משה הצטווה להניח באוהל מועד מטה אחד לכל נשיא שבט: "וַיְהִי מִמָּחֳרָת… וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי, וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל
רכיבים מן התיאור המקראי למעשה קורח: "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן׃ וַיָּקֻמוּ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי
"פרשת קרח יפה נדרשת". במילים אלה פותח רש"י את פירושו לפרשה, שמאז ועד היום, נשתברו עליה קולמוסין הרבה ונערמו על גבה תילי תילים של דרשות
חוקי אבל מריח לא מי יודע מה באופוזיציה, ומן הסתם גם בקהל הרחב, צהלו ביום שני בערב, לאחר שהקואליציה לא הצליחה להעביר בוועדת הכספים של
