בעיצומו של הנושא העיקרי בפרשה, המערכה מול מדיין, יש הפסקה בסיפור המעשה לטובת מפקד בני ישראל, כנאמר בפסוקים הבאים: וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה וַיֹּאמֶר ה' אֶל
אני חוזרת מניחום אבלים של יפעת, אם לחייל שנפל, אותה אני רואה כל כמה ימים בשביל הביטחון. אנו מוציאות, כל אחת מאיתנו, את הכלבה המשפחתית
"תִּרְצָה! את חושבת שייתנו לנו?" נֹעָה הייתה מהוססת לגבי המהלך שהיא בעצמה הובילה עם אחיותיה, בזמן שחלבה את העז. "אם לא ננסה, לא נדע! אני
בשבוע שעבר דיברנו על מנוח ועל אשתו, המתבשרים על הולדת בנם שמשון. עורך ספר 'שופטים' מקדיש לסיפור שמשון ארבעה פרקים שלמים, וזה לא הדבר החריג
תאומים סיאמיים מתפתחים מביצית אחת, שלא חלה בה הפרדה מושלמת של תאי הנבט לאחר ההפריה. החיבור בין תאומים סיאמיים יכול להיות בגולגולת, במותן, בגב ובאיברים
כדרכה, בבואה לתאר את המנהיג האידיאלי שראוי להנהיג את ישראל, מקמצת התורה במילים. במילים ספורות, תמציתיות, מוצגת לפנינו דמותו של המנהיג הראוי ותנאי הכשירות הנדרשים
אחד התנאים קובע כי "הקורא בספרים החיצוניים, אין לו חלק לעולם הבא". אמירה זו מעוררת שאלה כפולה: מהם אותם ספרים חיצוניים? ומדוע הוגדרו ככאלו? חז"ל
אחד ממנהגי האבלות בימי בין המיצרים מופיע לראשונה בספר חסידים (אות תתמ): "יש חסידים מחסידים הראשונים שלא היו אוכלים שום פרי חדש בין י"ז בתמוז
כמדי שבת, אמרתי בשבת האחרונה לפני תפילת מוסף, את תפילת 'אב הרחמים' לזכר "קהילות הקודש שמסרו נפשן על קדושת השם". זוהי תפילת יזכור שאנו אומרים
אילו משה היה שואל אותנו מי עשוי להיות מחליפו בהנהגה, שלוש דמויות מוכרות שכבר בלטו בפעלן היו עולות בדעתנו מן הסתם כבעלות פוטנציאל להיות "אִישׁ
