כל המאמרים במדור במדבר

פרשת 'קורח' היא פרשה מאוד מתסכלת, אך גם מאוד מציאותית. היא מראה איך מאבקי כוח על שליטה וכבוד אינם רלוונטיים רק למציאות ארצית של היום,

"וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם… וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה

החלק המרכזי של פרשתנו עוסק במחלוקת ובסכנותיה. קורח ועדתו קוראים תיגר כנגד מנהיגותו של משה. זו דוגמה למחלוקת הנגועה במניעים אישיים פסולים, ואינה מחלוקת לשם

במבחן המטות משה הצטווה להניח באוהל מועד מטה אחד לכל נשיא שבט: "וַיְהִי מִמָּחֳרָת… וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי, וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל

רכיבים מן התיאור המקראי למעשה קורח: "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן׃ וַיָּקֻמוּ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי

"פרשת קרח יפה נדרשת". במילים אלה פותח רש"י את פירושו לפרשה, שמאז ועד היום, נשתברו עליה קולמוסין הרבה ונערמו על גבה תילי תילים של דרשות

חוקי אבל מריח לא מי יודע מה באופוזיציה, ומן הסתם גם בקהל הרחב, צהלו ביום שני בערב, לאחר שהקואליציה לא הצליחה להעביר בוועדת הכספים של

"רצינו לגדל אפיקורסים ויצאו לנו עמי ארצות" לאחרונה –בין בשורות קשות להפגנות, שומעים אנו זמירות וצלצולים אודות לימודי התנ"ך במערכת החינוך. לפתע התעוררו מעצבי תוכניות

ספק אם אנחנו מעכלים עד תום את גודל האובדן של מדינת ישראל, של החברה הישראלית, של העם היהודי, באסון שמחת תורה. ספק אם אנו מצליחים

שאלה: לקראת פעילות בשטח אויב, נדרשים חיילים לוודא שהם מוסווים היטב, ואין אפשרות לזהות את בגדיהם בחשיכה. האם מותר במצב כזה לצבוע את הציצית בצבע