כל המאמרים במדור במדבר

ישנם שני סוגי אנשים. יש את אלו שתמיד מסבירים למה המשימה בלתי אפשרית, למה הקושי גדול מדי, למה זה 'גדול עלינו', למה עכשיו זה לא

בסוף פרשתנו מופיע אחד מהקטעים שאנו רגילים לקרא פעמיים ביום בקריאת שמע, המדובר בפרשת "ציצית". אך בגלל הפרשיה שפותחת את פרשתנו, פרשת המרגלים, אנו נוטים

סיפרו פעם על המשגיח המיתולוגי של ישיבת מיר, רבי ירוחם ליבוביץ שיום פטירתו השבת, שפעם עלה לרכבת, ואז הוא שם לב שכפפה אחת נפלה מידו,

עתה, ב'שש אחרי המלחמה', משנדמו קולות המלחמה (לעת עתה) והתפזר האבק, הגיע הזמן של התחקירים והפקת הלקחים. זה הזמן לבחון לאחור את מה שקרה. ולבחון

הגמרא במסכת סנהדרין יז ע"א מבקשת לברר את מקומם של אלדד ומידד, שני נביאים שדומה שצצו משום מקום, והיא מצביעה על הקשר בינם לבין מינוי

בפרשת בהעלותך מסתיימות ההכנות של בני ישראל לקראת היציאה למסע במדבר אל עבר ארץ ישראל. באמצע הפרשה יש צמד פסוקים המוקף משני צדדיו באותיות נו"ן

אחת המצוות שבהן נצטווה משה רבנו במדבר נזכרת בפרשתנו: "עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת". כדרכו,

"וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל". רש"י: עשה לו סמניות מלפניו ומלאחריו,