אמרתו של בלעם, "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב", נישאת על כנפי רוח לאורך כל ההיסטוריה היהודית. היא מרחפת בכל הדורות ומהדהדת בעוצמה רבה
בפרשתנו, בלק מלך מואב מבין שכדי להילחם עם בני ישראל עליו להשתמש בטקטיקה מיוחדת, שכוח צבאי לבדו לא מספיק. הוא פונה לבלעם: "וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב
לפני כשבוע פרסם צה"ל את התחקיר על התנהלות הקרב בקיבוץ בארי בשמחת תורה תשפ"ד. התחקיר הציף באומץ את העובדות והנתונים של הקרב, את המחדלים
מוקדש למלאת שלושים שנים לפטירת הרבי מלובביץ' רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל. ובתפילה להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת כל הפצועים
בפרשיית פרה אדומה נאמר: "וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן". עולה השאלה: מדוע אלעזר אמון על המשימה, כאשר אהרון עדיין משמש בתפקידו ככהן גדול? השאלה מועצמת
עם ההגעה לארץ ישראל, אנו נתקלים פעמיים במבחן מוסרי וערכי גדול, בניסיון קשה המצריך כוחות נפש וגבורה – מבחן פדיון שבויים. בפעם הראשונה נבחן בכך
האם יש סוגיה אחת בתבל שאותה אנו מבינים עד הסוף? האם ההיגיון האנושי תלוי מקום וזמן? כיצד אנו מעיזים לומר על דבר מסוים הגיוני ועל
כאשר עם ישראל מבקש לעבור דרך ארץ אדום ודרך ארץ סיחון, הוא מתחיל כדרכו בדרך ארץ ושולח מלאכים המבקשים בהרבה טקט ובהרבה טקטיקה לקבל זכות
שאלות רבות ונוקבות נשאלו על פרשת מי מריבה ועונשם של משה ואהרון. נביא כמה מהן. אברבנאל שואל: למה נשתנה עניין הוצאת המים בפרשת 'בשלח', בה
בכל הדורות ניסו רבים להסביר מה היה פשעו של משה עד כדי שניטלה ממנו מנהיגותו. מתוך הפסוקים עולה שמשה נצטווה לדבר אל הסלע, ובמקום זאת
