משמעות המילה 'חָלוּץ' ופירושה בעברית הם- זה ההולך בראש המחנה, פורץ דרך, ראשון להתייצב למשימה וכו'. כך למשל יאמר יהושע לעם לפני הקרב הראשון בארץ ישראל בגזרת
בשיח החברתי של ימינו בין מיעוטים לרוב, בין קבוצות שונות בציבוריות הישראלית, שאלת הערבות ההדדית רלוונטית מתמיד. האם קבוצות שבוחרות בדרך חיים שונה שותפות לעול הציבורי?
מציאות מלחמה, שאינה מסתיימת, מעוררת רגשות תסכול, חוסר אונים ועייפות. מיתוס ומשל שעולים במחשבתי, מאפשרים התבוננות חדשה במצב: סיזיפוס, במיתולוגיה היוונית, היה מייסדה ומלכה הראשון
הייתי כבר גבר בעמיו, בן 42, יועץ מס עצמאי כבר למעלה מ-15 שנה, כאשר התפרצה לחיי גזרת ההתנתקות. כמו היום, גרתי במעלות על גבול הצפון,
הדיאלוג שמתקיים בין משה לבני גד ובני ראובן הוא קשה. שיאו בטיעון: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה". ממבט ראשון, זהו טיעון מוסרי צרוף. לא
מי שחווה התקפי חרדה, יודע שהדבר הראשון שאסור לעשות בזמן התקף זה לנסות להתנגד לו. חייבים לתת לו להיות ולשנן לעצמנו שעוד כמה דקות זה
בדבריו של משה רבנו לשבטים המבקשים להשתקע בעבר הירדן מופיעה השאלה האולטימטיבית והרלבנטית תמיד: "… האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה". אולם לענ"ד משפט נוסף
פרק ט"ו בספר 'שופטים' ממשיך ומתאר לנו את מעלליו של שמשון. בקריאה הראשונית שלי בפרק התעכבתי על הפסוק האחרון: "וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים עֶשְׂרִים
כמו רבים, גם אני נקראתי למילואים ב-7 באוקטובר. אך לא לשדה הקרב הפיזי אלא לזירה אחרת – כקצין ביחידת מודיעי נפגעים. שם, מול עיניי, השתנו
וינרוטנדר יש לקיים. הכתוב אומר (במדבר ל', ג') "לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה". רש"י מבאר: "לא יחל דברו – לא יעשה דבריו חולין".
