פרשת עקב נפתחת בפסוק: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית…" (דברים ז', י"ב), ומדרש תנחומא מפרש:
הטענות נגד המגזר החרדי שלא מתגייס חזקות ומוצקות. ההשתמטות שלהם מלקחת חלק פעיל בהגנה על המדינה היא לא מוסרית והייתי אומר אפילו לא אנושית. אבל
בעקבות המלחמה נותרו הרבה לוחמים קטועי גפיים וידיים. בין אלה אזרחים וחיילים שנפצעו בטבח שביצעו מחבלי הנוחבה במסיבה בנובה וביישובי העוטף והסביבה, ונשארו בשטח זמן
שאלה: חייל נכנס לחדרו בשבת, ומצא שאחד החברים לחדר הפעיל במקום את התאורה ואת מיזוג האוויר. האם מותר לחייל לשהות בחדר או שעליו לעבור לחדר
הרב ד"ר בני פרל, ראש הישיבה התיכונית לאמנויות ולמדעים בר אילן, וראש מסלול "אהיה" תואר ראשון באמנות, עיצוב/ תיאטרון לגברים במכללה האקדמית אמונה. חבר ב'הנתיב
דרכים רבות להתמודד עם מצוקה ומצב מאיים. חלוקה גסה תבחין בין התמקדות באיום, מחולל המצוקה, להתמקדות במימוש היעד, שעוכב ונחסם בשל הופעת האיום/המשבר. המתמקדים במחולל
הפחד מהאויב הוא האויב הגדול ביותר. על כך אומרת התורה: "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם" [דברים, ז, יז], ובהמשך בא
ברשותך, הקורא, אוסיף עוד מילה על ההתנתקות, שבימים אלה ממש ציינו 20 שנים להתרחשותה. המאמר אינו מבקש לדון בצדקתו או באי צדקתו של מהלך ההתנתקות,
עפרה ליפשיץ, ממובילות פורום שותפות לשירות, נשואה לאורי, אל"מ במיל' ומראשי ישיבת ההסדר שיח יצחק לאחרונה, אנחנו שומעים עוד ועוד על מעצרים של משתמטים מגיוס,
לפני כמה שבועות, גל אלגר ואני עמדנו בדוכן של הוצאת 'קינמון'. כבר שלוש שנים שאני זוכה להשתתף בשבוע הספר העברי מהצד הכותב. ביריד שהתקיים במתחם
