
לא לפחד כלל?
מזה שנות דור, דורש הרב הלורד, ד"ר יעקב צבי יונתן זאקס, טוב לעמו. לצד כהונתו פאר כרב הראשי בממלכה המאוחדת, אוחז הוא מסורת אבותיו הדרשנים

מזה שנות דור, דורש הרב הלורד, ד"ר יעקב צבי יונתן זאקס, טוב לעמו. לצד כהונתו פאר כרב הראשי בממלכה המאוחדת, אוחז הוא מסורת אבותיו הדרשנים

בעיצומו של המפגש הטעון והדרמטי בין שני האחים התאומים, במענה לדבריו של עשו- 'וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ', עונה לו
מדינה יהודית מעצם מהותה היא מדינה שהמערכת הממלכתית שלה שומרת שבת. גם אם לכך מחיר, גם אם הדבר גורם לעומס יתר בימות החול – לא

אחד הסיפורים המופלאים בתורה הוא פרשת חייה של רחל אמנו. בראשית הדרך נגלית לפנינו דמותה התלותית. "בתו של" לבן הארמי, "אחותה של" לאה, "אשתו של"

בין ענייני הפרשה חבוי פסוק שנוהגים לעבור עליו מהר: "ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא, וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו" [בראשית לה;כב]. חז"ל

כמה אמת, עוצמה וגודל יש במילה אחת קטנה – קָטֹנְתִּי. בשיא המתח, עשרים שנה אחרי הבריחה והניתוק מהבית, כאשר הוא עושה את דרכו חזרה הביתה

מאבקו של יעקב אבינו הוא מאבקו של עם ישראל בכל הדורות. עמידתו בפני מלאכו של עשיו הינה אב-טיפוס לעמידתנו בכל שנות הגלות. יש 'נשמות טובות'

המילים: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" (לב, כה), אינן מתארות, להבנתי, מצב רגעי, אלא משקפות גם חוויה קיומית הולכת ונמשכת בחייו של יעקב אבינו, שהבדידות הייתה חוויה
יעקב מתכונן לקראת המפגש עם עשיו אחיו. במשך עשרים השנים ששהה יעקב בבית לבן לא עלה שמו של עשיו ולא הובע חשש מפני מפגש עתידי
בדרכו לארץ ישראל חושש יעקב אבינו משתי סכנות, האחת סכנה קיומית מיידית "פן יבוא עשו והכני אם על בנים", והשנייה סכנה קיומית לטווח רחוק בגיבוש