כל המאמרים במדור ויגש

תיקון יחסי האחים שבפרשתנו מציע יסודות שאפשר ליישם גם ביחסים המתוחים שבחברה הישראלית בימינו רוח של אחדות שורה בפרשתנו, והיא עומדת ביציבות על ארבע רגליים:

התהליך שהתחיל בגלות הראשונה ב'לגור' במצרים, מסתיים בשעה טובה בדור שלנו בהתיישבות ובהיאחזות מחודשת ומעמיקת שורשים בארץ ישראל השפה העברית, כמו גם לשון התורה, היא

כאשר האב מצווה את הבן לעשות דבר מה, והאם מצווה לעשות דבר הפוך, פוסקת הגמרא בכתובות (שם) שעל הבן להקשיב לאביו   בפרשת השבוע יורד

באותן שנים ארוכות של ניתוק של יוסף מבית אבא, גמר יוסף בנפשו כי יהיה אשר יהיה, לא יביא את דיבת אחיו רעה כאשר האחים מבשרים

כאשר אנחנו חווים חוויה גדולה, שמסעירה את הנפש, אנחנו צריכים לעבד אותה לאחר שיוסף נגלה לאחיו, רגע לפני שהם שבים לכנען להביא מצרימה את יעקב

ארזי תכנן יחד עם קנטוני העמדת פנים כאילו המעפילים המיואשים עומדים לבצע התאבדות המונית בנוסח מצדה. תפקידו של קנטוני היה, לשכנע את הבריטים באמיתות האיום.

מה גורם לכך שבימי השגרה יש ש'מתנכרים' ושוכחים את אחוות האחים, כלפי בני עמם מכל המגזרים?! ומדוע נדרשות, חלילה, צרות משותפות כדי להרגיש ש'אחים אנחנו'?!

רק הנאמנות לתורה והציפייה לשוב לארץ ישראל, הם המבטיחים את הקיום היהודי בגלות כשנודע ליעקב שבנו יוסף חי היתה תגובתו הספונטנית: "אלך ואראנו בטרם אמות",

פרשתנו מסיימת ומסכמת בעצם מהלך שהתחיל לפני שלוש פרשיות ובו מתגלה יוסף לאחים ונפגש מחדש עם אביו היורד עם כל משפחתו למצרים. שאלות רבות עולות

פרשת ויגש נושאת עמה דרמה כבירה. שיאה בנקודה בה יוסף חושף את הסוד עליו שמר מהרגע בו הוא פוגש ומזהה את אחיו והם אינם מכירים