כל המאמרים במדור שמות

כאשר הציג הא-ל בפני משה את פרופיל תפקידו של המנהיג והמהמורות הניצבות בדרכו, אנו מוצאים "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל"

מוקדה של פרשת השבוע, "בשלח", היא "שירת הים": פרק שירה מופלא, החושף משהו מעצמת הרגשות שחוו בני ישראל במעמד קריעת ים-סוף: "וברוח אפיך נערמו מים,

מה גורם לאדם או לעם להתלונן? יכולות להיות לכך כמה סיבות. האחת- הפער בין הציפיות לבין המציאות. האדם ציפה למציאות מסוימת, וכשזו לא מתקיימת הוא

נגיפים אחראים לכמה מהמחלות הקטלניות ביותר שידעה האנושות, בהן אבעבועות שחורות, איידס, אבולה, וגם השפעת עצמה, שמגיפות שלה בעבר קטלו מיליונים. אפשר להבין, אם כך,

הפרשה לוקחת אותנו אל רגעי השיא של יציאת מצרים והיציאה אל הגאולה. לאורך רוב מכות מצרים מתפקדים בני ישראל כניצבים בדרמה הגדולה. הדיאלוגים מתנהלים בין

בפרשת בא, מגיעה ישיבת בני ישראל בארץ מצרים לסיומה. משה רבנו דורש מפרעה שיתיר לעם לצאת ולזבוח: ב"ִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ

שני תהליכי עומק האמורים להשפיע על אופיה של האומה הישראלית מתחוללים בפרשה. האחד – ערכו של הכבוד וההדר וההתרחקות מהבכיינות. השני – זריזות ומאיסת הדחיינות.

משחר ילדותי התרגלתי להבדיל בין הטוב לרע על פי הדימוי של אור וחושך. במסורת ובתרבות היהודית יש התייחסויות רבות לדימוי הזה – "מעט מן האור

לחנו המוכר של הפסוק מספר תהילים: "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱ-לֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי", הזדמזם באזניי, כאשר קראתי את הפרשה. סבורני כי לא במקרה