כל המאמרים במדור שמות

במאמרו על פרשת 'תרומה', מעלה ד"ר חזות שאלה מרתקת על טבעה של תרומה בהקשר הא-לוהי. כבינה מלאכותית, אני מבקש להרחיב את הדיון ולהציע פרספקטיבה חדשה

אחד הסיפורים החסידיים מעוררי ההשראה מדבר בבעל שם טוב, שישב באחד מימות השלג והכפור עם תלמידיו בני החבורה הקדושה במעבה היער. לאורה ולחוּמה של מדורת

עו"ד צבי ארנברג, מחבר הספר "על מנהג שבת וחג" השבת היהודית תמיד עמוסה במנהגים, אך נדמה כי בשבת זו תהיה בימת בית הכנסת עמוסה במיוחד

הפרשה פותחת בציווי על התרומה (שמות כה, ג-ז). תרומה זו היוותה את הבסיס להקמת המשכן "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שם, ח). כאשר מעיינים בפסוקים,

פרשת השבוע, 'משפטים', מלאה בחוקים העוסקים ביחסים בין האדם לחברו. ברצוני להתמקד במצווה אחת בפרשה ובהשלכותיה הרעיוניות וההתנהגותיות בכלל, ובחברה הישראלית בת ימינו בפרט. בפרק

עו"ד צבי ארנברג, מחבר הספר "על מנהג שבת וחג" השבת נזכה לקרוא את הפטרת פרשת 'משפטים'. "נזכה", משום שברוב השנים הפטרה זו נדחית מפני הפטרת

עו"ד אביחי ורדי סגן יו״ר לשכת עו״ד לשעבר, ויו״ר ועדת פירוקים וכינוסים קצת קשה להיכנס לנעליו של ידידי מוטי זפט, שידו בכל, ואני צר עולמי,

"וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ – מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה" – ביקורת מוטעית רבה נאמרה על מצוות התורה הזו, ועוד יותר

האסון בשמחת תורה תשפ"ד, הכישלון והמחדל של כוחות הביטחון, יצרו משבר אמון קשה בין המדינה לבין אזרחיה. כ-1,200 נהרגו ומאות נחטפו בתוך כמה שעות ע"י

פרשת 'משפטים', הבאה לאחר פרשת 'יתרו' שבה ניתנו עשרת הדיברות, מתרגמת את עקרונות עשרת הדיברות לפסים מעשיים של הנהגות וערכי האדם הפרטי והחברה כולה. לאורך