כל המאמרים במדור בשלח

לא עם הראש בקיר תמונה אחת; במאמץ לגייס את הרב חיים קנייבסקי ליתר הקפדה על סגירת מוסדות הת"ת במגזר החרדי, לקראת אפשרות של הארכת הסגר,

שבת פרשת בשלח ידועה כשבת שירה (וגם שביעי של פסח) על פי מסורת חז"ל, ארעה קריעת ים סוף, אם כי נצטוו על קיומו עוד בטרם

ישנם רגעים נפלאים בחיים אולם גם לא מעט רגעים של קושי. ההתמודדות עם קשיים היא חלק מהדינמיקה של החיים. לא כל הקשיים הם באותה רמה:

במרכזה של פרשת השבוע קריעת ים סוף. כאשר בני ישראל מגיעים לים סוף התורה מתארת לנו מצב בלתי אפשרי- הים לפניהם ומצריים אחריהם. בני ישראל

  המכילתא דרבי ישמעאל לבשלח (מסכתא דויהי פרשה ג), מציע קריאות שונות לדבר הקב"ה למשה "מה תצעק אלי", המשליכות על הבנת הרגע שאחרי צעקותיהם של

  הקושי בהבנת פעולתה של ברכת כהנים נובע מתפיסתה כמאורע חד-צדדי, בו עומדים אנשים נבחרים על הדוכן ומברכים את העם שעומד לפניהם. ואולם, בפועל, טקס

"עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם – עֶבֶד ה' הוּא לְבַד חָפְשִׁי…”  (ריה"ל) בפרשות הקודמות תבעו משה ואהרון את שחרורם של ישראל. אך לא חופש, במובנו

קריעת ים סוף הוא אירוע היסטורי ומפעים, המעורר את משה ובני ישראל לשורר את שירת הים. בסיומה אקורד מפתיע. אנו מתבשרים בבניית בית המקדש כעל

  המים מכסים שני שליש מכדור הארץ, ומהווים 70% ממשקל גוף האדם. בלי מים לא יוכל האדם לחיות יותר מכמה ימים. די בכך כדי להראות