ארבעה צריכין להודות – חלק 2 בשבוע שעבר דנו במדרש במסכת ברכות (נד:), המונה ארבעה סוגי אנשים החבים בהודאה: "אמר רב יהודה אמר רב ארבעה
משה נאלץ לעזוב את ביתו ואת משפחתו ולגדול בבית פרעה, בית עבודה זרה. התורה אינה מספרת לנו אודות אותה תקופה בארמון פרעה. התורה מסתפקת בתיאור
האחות הגדולה רואה הכל, וצופה למרחוק. מוזר ככל שיהיה, שמה המפורש של מרים נזכר בכל התנ"ך 14 פעמים בלבד, הרבה פחות מאזכור שמם של אהרן
אני הקטן – מאמר שלישי " 'לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו' ', אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: חושקני בכם, שאפילו בשעה
הרב יוסף בן בסן ראש המדרשה והאולפנית-בר אילן נתניה בפסוק החותם את פרשנו יש תשובה לטענת משה ויותר מכך הצהרת כוונות שמתממשות החל מהפרשה הבאה.
"שלח נא ביד תשלח" – מסיבות רבות ומכיוונים שונים ביקש משה רבינו להתחמק מהשליחות להוציא את עם ישראל ממצרים. שליחות זו הייתה חשובה מאוד בעיניו,
"בשכר נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים", אמרו חכמים (סוטה יא, ע"ב), וביקשו להוסיף על פשוטו של מקרא בתארם את מעשי גבורתן בשדות מצרים, הגם שבמקראות
הכתוב מתאר בפרוטרוט את השיח בין פרעה למיילדות האצילות, שהצילו את ילדי ישראל ממיתה בהימנעותן מלבצע את הוראותיו האכזריות של מלך מצרים. ניכר שבהדגשה זו
עו"ד ד"ר ניסן שריפי (יו"ר המכון לחקר הנדל"ן) כבר בימי היות בני ישראל בארץ מצרים, תחת שיעבוד פרעה בעבודת פרך, בחומר ובלבנים, מספר לנו הכתוב
בעת מלחמה צריך להתרכז בניצחון במלחמה. כבר המלחמה הראשונה בהיסטוריה – קין והבל – לימדה אותנו כי המלחמה עוסקת בנקודות היסודיות ביותר של הקיום: עצם
