כל המאמרים במדור יתרו

השבוע פגשתי באחד מחבריי ששיתף אותי ואמר לי שהוא מרגיש שהוא נהיה הרבה יותר בוגר מצד כיבוד ההורים שלו מאז 7 באוקטובר. כששאלתי אותו למה

בשבוע שחלף הייתי עד לדיון נוקב בשאלה: האם נכון לציין בפומבי את העובדה שאחוז גבוה ביותר של החללים במלחמה הם מהציבור הדתי לאומי, ואם כן

השבת אנו קוראים על מעמד הר סיני, שבו ניתנה התורה לעם ישראל. התורה מביאה לנו תרי"ג מצוות, אך בולטים בפרשה עשרת הדיברות שנבחרו להיאמר על

ההתרגשות הגדולה שאחזה בעם לקראת מעמד הר סיני נתנה את אותותיה בעת שהגיעו  לרגלי הר סיני: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי… בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר

כיצד לעודד הורה, בת זוג, ילדים, סבים וקרובים של חייל בימי המלחמה? "יהיה בסדר" – האומנם? "ירחם ה'" – מפחיד מאוד. "שנשמע בשורות טובות" –

"וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם…" (שמות יח, ה). "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה

שאלה: חיילי צה"ל פרוסים במקומות רבים מאוד, ולעיתים כוחות קטנים מוצבים אי-שם בשטח. האם חובה להקים "עירוב" כשר לשבת במקומות כאלה? עד כמה נדרש לטרוח

חמינאי: "ישראל לא תתקיים עוד 25 שנה, עד אז לא יהיה להם רגע אחד של שקט". אכן, אין לנו רגע דל. מה קורה לאמונתנו ברגעי

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" – אין אנו יודעים בוודאות מה היה הקריטריון האלוקי לקביעת המצוות שתופענה בספר הברית, שהוא עשרת הדיברות או הדברים. רבים

שתי שמיעות (האזנות) יש בפרשה. שתיהן מרתקות, משלימות זו את זו ומעידות על אופיו של השומע. השמיעה הראשונה היא של יתרו: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ". יִתְרוֹ כֹהֵן