כל המאמרים במדור משפטים

המקור היסודי המחייב את ההליכה אחר הרוב נמצא בפרשת השבוע שלנו. ברם, למעשה הוא אומר את ההפך הגמור: "לא תהיה אחרי רבים לרעות, ולא תענה

פרשיות נזיקין שבפרשת השבוע מלמדות יסוד הלכתי פשוט וחד – האדם אחראי. הוא אחראי לשורו ולחמורו שלא יזיקו, הוא אחראי לאש היוצאת מתוך שדהו; הוא

בפרשת משפטים מביאה לפנינו התורה את דיני העבדים, עברי ככנעני. על אף הציטוט מפורסם מלשון התורה (ויקרא כה, טו): "לעולם בהם תעבדו", מכל מקום אנו

עמית רותם, מנכ"ל "אור-אל חוייה לבר מצוה" פרשתנו העוסקת ברובה בדיני נזיקין, פותחת דוקא בדיני עבד עברי. המונח "עבד" מעורר בנו תמיד אסוציאציה לתקופות אפלות

איתן פינקלשטיין ר' יצחק פתח: "וְשׁוֹחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים" (שמות כ"ג, ח) – אמר ר' יצחק: ומה אם מי שנטל שוחד ממי

רעה חדשה מחלחלת לתוך עולמנו הרוחני והיא ההלוואות הפשוטות והזמינות שניתנות לכל. הצעת הלוואות אלה מהווה שימת מכשול בפני עוור במובן הפשוט ביותר. למעטים הלוואות

איתן פינקלשטיין יכול סימא את עינו – מסמא את עינו? קטע את ידו – מקטע את ידו? שיבר את רגלו – משבר את רגלו? תלמוד

פרשתנו מתחילה בצורה קצת תמוהה, שכן לא מובא בראשה מיהו מדבר, ולא מפורט למי נאמרים הדברים. נקודה זו הציקה לר' אברהם אבן עזרא, ומכוחה לימדנו