אחת הסוגיות המפלגות בימים אלה את החברה הישראלית (עד כדי דיבורים על "מלחמת אחים" ו"הרס הדמוקרטיה") נוגעת לשיטת בחירת השופטים ומידת עצמאותם. מערכת שיפוטית ראויה
בחצי השנה האחרונה אני פוגש יותר ויותר אנשים מיואשים, מימין ומשמאל, שהולכים עם הראש באדמה, על פניהם תוגת עולם, פרצוף של תשעה באב (גם כעת),
הפחד הקמאי מפני כל אותם "גוים רבים ועצומים" השוכנים בקרבנו לא נעלם ברבות השנים אלא רק התעצם הארץ המובטחת נראית קרובה מתמיד, ניצבת מנגד. בני
לצד עשרת הדיברות, אחד הפסוקים רבי העוצמה בפרשתנו – שפותחים גם את סדר הקריאה בצום תשעה באב – מבטא את השתרשותם של בני ישראל בארץ
בין שלל המצוות והתיאורים שנכללו בו, כולל ספר דברים, "הנאום האחרון של משה", או "משנה תורה" בפי חז"ל, גם פרקי ברכה ושירה מרהיבים, כגון פרשיות
שעת פטירתו של אדם היא פעמים הרבה שעה של חשבון נפש. מעשי עלילותיו של אדם עוברים לפניו כבני מרון. מן הסתם, הוא שמח על הישגים
השורש ק.נ.א., על הטיותיו השונות, מופיע במקרא עשרות פעמים. מוספים עליו עשרות מופעים של שמות התואר והעצם שנגזרים הימנו (כגון "א-ל קנא", "קנאה" וכיוצ"ב. ועל
אחת התופעות הרווחות ביותר בעולם המשפט היא הבטחות והתחייבויות עתידיות, שיש למלאן רק לאחר זמן. אחד מעקרונות היסוד, הן בעולם המשפט הן במערכת הנורמות החברתיות,
דיני טומאה וטוהרה הם מן ההלכות הקשות בעולמה של תורת ישראל. ריבוי פרטיהם, כמו גם תוכנם, הביא לכך שמעטים הם יודעי התורה המתמצאים בפרטיהם. ודומה
לפני כעשרים שנה עבר אחד מחבריי להתגורר בפתח תקווה. לאחר כמה שעות של פריקת ארגזים בלתי פוסקת, ביקשה רעייתו להינפש מעט. כחובבת ספרים מושבעת החליטה
