כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

"בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". מכוח חיוב זה, נהגו ברבות מעֵדות ישראל לא להסתפק באמירת הגדה מאופקת, כמעט

עשר מכות אימתניות הוטלו על המצרים. באוויר, בים וביבשה. הן שיבשו את אורח חייהם, השאירו אחריהן חללים רבים, פצועי נפש וגוף, והותירו אותם מוכים וחבולים.

פרשיות ויקהל-פקודי, החותמות את חומש שמות, מהוות אבן פינה בחובתו של איש ציבור למסור דיווח לציבור על מעשיו ופעולותיו ולנהוג במידע המצוי בידו בשקיפות מרבית. גם

פרשת כי תישא מעמידה אותנו מול אחד הרגעים הדרמטיים והמתסכלים ביותר בתולדות עם ישראל: חטא העגל. טראומה נצחית שרישומה ניכר עד ימינו. חטא העגל אינו רק

סיפור מגילת אסתר נע חליפות בין הטראגי לקומי, בין הקוטב השמח לעצוב, בין תיאור מצחיק עד דמעות לתמונה מַכְמִירַת לב. מקור כוחה ועוצמתה הגדולה של

"תורת התרומה" וגיוס כספים לדברים שבקדושה ולשאר צורכי ציבור – תורה שלמה היא, ולימוד היא צריכה. כל מי שעסק אי פעם בגיוס משאבים, ולוּ למען

כמדי שנה, פרשת משפטים מזמנת לנו מפגש מחודש עם אתגר משפט התורה, והחובה לשים את המשפטים "לפניהם", לפי הדנים על פי דין תורה. יישומה של

פרשת השבוע, מן הבודדות שנקראו על שם לא-יהודי, ולא סתם אלא גוי שבגויים, כהן מדיין, שפיטם עגלים לעבודה זרה, מלמדת אותנו שלמרות הכל חשוב, ולו

מוקדה של פרשת השבוע היא "שירת הים": פרק שירה מופלא, החושף משהו מעצמת הרגשות שחוו בני ישראל במעמד קריעת ים-סוף: "וברוח אפיך נערמו מים, נצבו