"בחילול השם, המבחן אינו רק אובייקטיבי, מעשי האדם כשלעצמם, אלא גם רינונם הסובייקטיבי של הבריות" חטאם של משה ואהרן, שבגינו נמנעה מהם הזכות להיכנס לארץ
בהיותו ילד קטן, למד דודי, ר' שמואל הכהן איש ירושלים, ילד קטן, בתלמוד תורה "עץ חיים". באחד הימים, בא לכיתה ראש הישיבה ר' יחיאל מיכל
אחת התופעות המרתקות בספרות התורנית בת ימינו היא יצירות רבות מעוף שנכתבו לאו דווקא על ידי יושבי בית המדרש ה"קלאסיים", למדנים "מקצוענים" כל חייהם
אחת המצוות שבהן נצטווה משה רבנו במדבר נזכרת בפרשתנו: "עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת". כדרכו,
קול דמי אחינו, ממירון ומלוד, מגבעת זאב ומירושלים, זועק אלינו מן האדמה. וקול שאינו פוסק הוא, והולך מסוף העולם ועד סופו. איננו יודעים חשבונות שמים
המתבונן בהיקף העצום של הספרות התורנית, לסוגיה וגווניה, שיוצאת לאור בימינו, אינו יכול אלא לעמוד נפעם לנוכח העושר הרב. ריבואות ריבואות של חיבורים, חדשים
האירוע הנורא במירון, שבו קיפחו את חייהם 45 בני אדם, ורבים אחרים נפצעו, ייוותר לעד כצלקת מדממת וכואבת בתולדות מדינת ישראל והעליות לרגל למקומות הקדושים.
תרבות הדיבור והשיח בישראל ובעולם כולו, הולכת ומידרדרת משנה לשנה. אמצעי תקשורת המונים נגישים וזמינים לכל, דוגמת ה"תגוביות" (טוקבקים) במרשתת – בעיקר האנונימיות שבהן; "פרופילים"
לכל "שבעת ימי שמחה" או להבדיל, שבעת ימי אבל, יש את ה"ויהי (לשון וי, קינה נהי ובכי) ביום השמיני" שלו, או ה"אחרי מות" שלו.
כאשר נשאל מספר שנים לפני פטירתו ד"ר זרח ורהפטיג ע"ה, מקברניטי הציונות הדתית במשך הרבה למעלה מיובל שנים, ומחותמי מגילת העצמאות, מהי תחושתו לנוכח הישגי
