בשלושה דברים ניכר רב: באישיותו, באנושיותו ובמורשתו. כדרכו של עולם, ככל שחולפות השנים, הולכת ונשכחת דמותם של ראשונים ואת מקומם תופסים אחרונים. הרב יצחק
בשעה ששורות אלה יראו אור, כבר תתפרסמנה תוצאות הבחירות. שיאו של ההליך הדמוקרטי החשוב ביותר יהיה כבר מאחורינו, כאשר רבים עושים הכנות אחרונות לקראת ליל
"מה נשתנה" מודל תשפ"א יהיה שונה מכל מה שהכרנו עד כה. הלימוד המשותף בליל הסדר, של הורים וילדים, לעתים שלושה וארבעה דורות, עומד במוקד וקורא
"נתגלתה חומרה חדשה". עשרה קבין של חומרות ירדו לעולם, ומכל מועדי השנה, נטל חג הפסח עטרה בראשם. מקדם ההחמרה בימים אלה גבוה ביותר. וירוס ה'חומריטיס'
באמצע העשייה הגדולה של מלאכת המשכן, בינות לכלי הזהב והכסף, התכלת והארגמן, סממני הקטורת הריחניים והבגדים המרהיבים, בחירת בצלאל ואהליאב ושאר חכמי הלב העושים במלאכה,
לצד המנהג הקדום של "הכאת המן" ברעשנים ובשריקות בוז כל אימת ששמו נזכר, התפתח בקהילות רבות המנהג לעשות כן גם באחד הפסוקים החותמים את המגילה,
אולי "לא כל יום פורים", אבל עיון במקרא מלמד ש"יש לי (כמעט) יום יום חג". השוואה קלה בין לוח השנה היהודי לבין מקביליו בדתות מוכרות
כל הבקי ולו מעט בספרות המשפטית בימינו ימצא עצמו עומד נבוך משהו לנוכח פרשת משפטים שבתורה. לאחר המאורע הגדול של מעמד הר סיני, רווי ההוד
מתי מעט מדמויות המקרא זכו שתיקרא פרשה על שמם. שלוש מהן – אינן 'משלנו': יתרו, קורח ובלק (ואם תרצו, גם נח שקדם לאברהם העברי), לעומת
מושקו היה פנטזיונר. חולם בלתי נלאה. מגדולי ההוזים. אבל כפי שנהג לומר: בין "הוזה" ל"חוזה" מבדיל רק קו אחד קטנטן, דקיק. ואת הקו הזה הוא
