בשעה שסיים משה את מלאכת המשכן, נתבקש למסור "דין וחשבון" מפורט על כל אשר נעשה. פרשיות ויקהל-פקודי שחוזרות, באופן מדוקדק, על פרטי מלאכת המשכן, הן
"באחד הימים", כך סיפרה ההיסטוריונית פרופ' תמרה מורסל-אייזנברג על שנות לימודיה בבית הספר היסודי "בית יעקב" באנטוורפן שבבלגיה, "הפתיעה אותנו המורה ל'תוֹלדוֹיְס' (בהברה אשכנזית, קיצור
פרשת העגל הייתה אחד המאורעות הטראומטיים ביותר בתולדות ישראל. לפי חז"ל, רישומה ניכר לא רק לשעה אלא לדורות. ראשיתה, בפריקת עוֹל, חידלון ובעיוורון מוסרי, המשכה
פרשיות הציווי על בניית משכן מהוות אתגר – פרשני והגותי – לכל לומד תורה. לצד התהייה על מבנהו המדויק של כלי זה או אחר מכלי
בין שלל הפרטים של פרשת תרומה, בולטת חזרת התורה, פעם אחר פעם, על הציווי לעשות את המשכן "כמות שהוא", בלי להוסיף ובלי לגרוע. כך, כבר
שאלת האחריות ניצבת במוקדם של דיני הנזיקין. כך בתורה, וכך במשפט בן ימינו. כאשר אדם מזיק בגופו, והנזק הוא ישיר, כגון אדם החובט בפניו של
"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱ-לֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם… וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל
שירת הים הייתה לאחד הפרקים רבי המבע והעוצמה הגדולים ביותר בתנ"ך. ולא לחינם זכו השירה, משה ובני ישראל למקום של כבוד גם בתרבות העולמית. עשרות
בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל", יוצאים צוותים מיוחדים לתעד את קורותיה: ראיונות, צילומים, שימור מוצגים, תיעוד של הרס וחורבן. שכול וכאב מזה, ומעשי הקרבה, אחווה
עיון בפרשיות השונות בספר שמות מלמד כי הכרתו העצמית של משה רבנו במוגבלותו הפכה אצלו למין "תעודת זהות" שנייה. הוא חוזר עליה שוב ושוב. כך
