כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

העולם – לפחות עולמם של אבות האומה – שייך לזקנים. לאחר תיאור זקנתם של אברהם ושרה בשתי הפרשיות הקודמות, אנו פוגשים בפרשתנו, פרשת תולדות, את

במקרא קיימים תיאורים מגוונים ושונים של זקנה שנעים בין זקנה אידיאלית, של השלמה, חיוניות וברכה, לבין זקנה המלווה בתשישות פיזית, אובדן חושים או דעיכה וקמילה,

אברהם אבינו היה דגם, אות ומופת למאמין הגדול. אדם שנטש את אלילי בית אביו (ולפי המדרש גם נתץ אותם), דבק בקב"ה, יסד את האמונה המונותאיסטית,

"בימינו אלה הכתיבה על אברהם עשויה להיראות משימה משונה, שלא לומר אבסורדית. כיצד זה יכולה דמות מימי קדם, עטופה בערפילי המסתורין, דמות מיתית (לדעת האדם

מבול הוא אסון. הרס מוחלט. כאוס. גיא הריגה. בוקה ומבוקה ומבולקה. כבר חז"ל (סנהדרין קח) ובעקבותיהם רש"י (ו, יז) עמדו על שורשה הלשוני של מילה

דמם של טבוחי שמחת תורה תשפ"ד זועק אלינו מן האדמה. כך גם דמם של חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון שנהרגו במילוי תפקידם. עליהם נוספו במדינת

קיבעון הוא כישלון. רק התנועה, המעבר, ה"יציאה" ממקום אחד למשנהו, מ"איזור הנוחות" של דירת הקבע למקום חדש, מציבים אתגר חדש, ופוטנציאל לתיקון חברתי ויצירת עולם

אחד הרגעים הנוראים שחוויתי בשלוש השנים האחרונות, בעיצומם של ימי המלחמה הקשה בדרום ובצפון, היה בעת ביקור תנחומים. בצומת דרכים מרכזי בירושלים, ישבו בסוכת אבלים

לא יעזור כלום. בעוד זמן קצר, יעמדו כל האחראים לטבח השבעה באוקטובר, ללא יוצא מן הכלל, בפני ועדת חקירה מלכותית ויתנו את הדין על מעשיהם.

הקִרבה לבחירות הממשמשות ובאות, וגילוי שרידיה של הספינה "אלטלנה" (בעיתוי לא מקרי) הביאו עמן פרץ נוסף של הצהרות אחווה נעימות לאוזן. מתק שפתיים, נופת צופים