כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

יש פסוקים שליבנו גס בהם, מרוב שהם שגורים על פינו, עד שהם קמים וניצבים לנגד עינינו ממש. כאלה היו השבוע פסוקי מעשה בראשית: "והארץ הייתה

ספר קהלת הוא מן הספרים המרתקים ביותר במקרא בפרט ובספרות העולמית בכלל. המנהג העתיק לקוראו דווקא בחג הסוכות, "זמן שמחתנו", פסגת השמחה של מעגל החיים

כשנודע לו שבנו נהרג במלחמה, לפתע ניגש לפינת החדר, הוציא בקבוק יי"ש חריף מהארון, מילא שתי כוסיות וקרא בקול: "ועכשיו נשתה 'לחיים'"   אחד הפרקים

לתפילה פנים שוחקות. לתשובה – פנים זועפות. דימוי מעין זה קנה לו שביתה, לא אחת, בתודעתם של רבים. תפילה, בוודאי בחלקיה ה"רכים", שכוללים פרקי תהלים,

תנאי החיים, שינויי הערכים, תגליות הטכניקה והמדע, מולידים דור דור שאלות ובעיות חדשות שדורשות פתרונן "מי שהכיר מקרוב את מרן הרב עוזיאל זצ"ל, ידע שאישיותו

מורה "יודע כל", שבטוח בעצמו, ואינו נותן לתלמידיו לערער על דבריו או להרהר אחריהם- הוא מתכון בטוח לכישלון חינוכי בשונה מהדעה הרווחת, מצוות התשובה יפה

הבחירה בשמה המשונה-משהו של המסכת, "אבות", נועדה להדגיש שכל דברי החוכמה והמידות הטובות שמשוקעים במסכת זו יצאו מ"אבות העולם" במסורת ישראל נקבעו שבתות הקיץ לאמירת

אחת הסוגיות המפלגות בימים אלה את החברה הישראלית (עד כדי דיבורים על "מלחמת אחים" ו"הרס הדמוקרטיה") נוגעת לשיטת בחירת השופטים ומידת עצמאותם. מערכת שיפוטית ראויה

בחצי השנה האחרונה אני פוגש יותר ויותר אנשים מיואשים, מימין ומשמאל, שהולכים עם הראש באדמה, על פניהם תוגת עולם, פרצוף של תשעה באב (גם כעת),

הפחד הקמאי מפני כל אותם "גוים רבים ועצומים" השוכנים בקרבנו לא נעלם ברבות השנים אלא רק התעצם הארץ המובטחת נראית קרובה מתמיד, ניצבת מנגד. בני