כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

לעתים, שכר מעשה טוב – אפילו מדובר במצווה גדולה כישיבת א"י – עלול לצאת בהפסדו פרשיית הסיום של פרשת נח, המתארת את יציאת תרח ומשפחתו

התובנה שלפיה העולם מורכב ואינו מושלם, מחייבת את האדם, כל אדם במקומו, בזמנו ולפי כישוריו, לעשות ככל שניתן לתיקונו   תיאור בריאת האדם, נזר הבריאה,

  כדי לחוש את כאבם של אותם חסרי בית, מצווה הוא – דווקא בשעת השיא של פריחתו הכלכלית – לעזוב לשעה קלה את מפלסי דירת

יש בבית הכנסת, "מקדש מעט", הלכות הרבה. מרכזיותו של בית הכנסת בעולמה של יהדות – הן זו המסורתית, והן זו בת ימינו – אינה צריכה

פטירתה של אליזבת מלכת אנגליה, בחלוף שבעים שנות כהונה, הסבה את שימת לבם של מיליוני אנשים בכל רחבי העולם לתופעת המלוכה. מאות אלפי אנשים, עמדו

פרשת השבוע פותחת בקריאה הגדולה של השיבה לארץ ישראל. "והיה כי תבא אל הארץ". שימושה במילה "כי", המשמשת כידוע במופעים שונים במשמעויות שונות, וביניהן תנאי

אחת הזעקות הגדולות ביותר בעולמה של תורה, שקולה הולך מסוף העולם ועד סופו, מהדהדת בפרשתנו. אגב תיאור מעשה נורא של אונס "נערה המאורשה", ילדה בת

בשני פסקי דין של בית המשפט העליון שפורסמו לאחרונה, העיר בית המשפט, אמנם בהערת אגב בלבד, שגם "סיקור אוהד" של איש ציבור במקומון או באמצעי

לא מעט ביטויים וצירופי לשון שמקורם בתנ"ך נשתגרו בלשון הרווחת והיו בשר מבשרה. ועד כדי כך, שלא מעט אנשים שעושים בהם שימוש תדיר שכחו (או

קיים מתח בין חירותו של אדם והאוטונומיה שלו, לבין ערכים אחרים, מקצתם פטרנליסטיים, כגון הרצון לשמור על חייו ושלמות גופו גם במחיר פגיעה בחירותו כגון