עמוס בר דע הפסוק האחרון של פרשת תצווה הסמוך לתחילת פרשת כי תשא עוסק בעשיית מזבח-הקטורת ונתינת דם הכיפורים ביום הכיפורים: "וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל-קַרְנֹתָיו אַחַת
כאשר ניתנו הלוחות הראשונים למשה נאמר: וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקים. (שמות לא) ובהמשך
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף משֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות ל"ב, י"ט) עם ירידתו
חטא העגל צרוב בהיסטוריה היהודית כאחת הטראומות הקשות ביותר. במשך שנות דור, יש לו "תשלומין", ואסונות רבים שפקדו את העם היהודי במהלך השנים נזקפים ל"זכותו",
בתחילת פרשת כי תשא מופיעה מובלעת של דיני המשכן, הכוללת את הכיור וכנו, יחד עם שמן המשחה ואופני השימוש בו. רבים מגדולי הפרשנים התחבטו באשר
ד"ר אמנון אלדר הציווי על השבת חוזר בפרשתנו, לאחר שנצטווינו עליו בעשרת הדברות (שמות כ, ח-יא) ובפרשת משפטים (שמות כג, יב). הצו על השבת בפרשתנו
מיהם עובדי העגל של ימינו ? קל מאוד להטיח האשמה זו באחרים, ולטעון כי בוודאי אין מדובר בנו עצמנו. לא זו בלבד, אלא שבדרך כלל
משה רבנו התמנה להנהיג את עם ישראל, בניגוד לרצונו, במפגש הראשון עם הקב"ה ליד הסנה הבוער בחורב. לאחר שהוצגה בפניו תוכנית הגאולה, אותה הוא צריך
ההתעסקות בדיני המקדש והמשכן, שלצערנו אין בידינו היכולת לממשם בזמן הזה, מיוחדת לעומת לימוד ענפים אחרים של התורה. העובדה שהפעם האחרונה בה נהגו דינים אלה
אחת השאלות שהעלתה מטרונה (גברת) בפני ר’ יוסי עוסקת בפעלו של הקב"ה לאחר בריאת העולם: "אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה (שברא את העולם)
