כל המאמרים במדור ויקהל-פקודי

"וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן". המחזה שבו עומד משה מבחוץ מעורר תהיה ומעט 'אי

יום רביעי, מוצאי 'פורים דמוקפין', בירושלים. מנסים לצאת מהעיר בדרך הביתה. הכבישים פקוקים, אוטובוסים רבים צפופים, עמוסים במאות אלפים שבאו לחגוג את הפורים הירושלמי המיוחד.

בראשית פרשתנו מופיעים פועל ושם תואר שאינם כה שכיחים במקרא. במקום שגרת הלשון, המדגישה את הדיבור והאמירה ("וידבר משה אל כל קהל ישראל", "ויאמר משה

לאנשים החיים היום במדינת ישראל וגם מחוצה לה שמה של המדינה ברור ומובן מאליו. ואולם, לא כך היו פני הדברים בחודשים שקדמו להקמתה. בחירת השם

מנהיג צריך להקהיל את כלל ישראל ולא רק את עדתו. לשם שמיים, ולא לשם כוחו מעטים בתנ"ך מקהילים: משה, קרח, דוד ורחבעם. קרח מקהיל את

המבנה הציבורי הראשון של העם היהודי עומד בשעה טובה על תילו ועומד להיחנך ולשמש כמרכז רוחני לעם, מקום בו תהא השכינה שורה. כולם נרתמו למשימה

פניית משה לבני ישראל בפרשתנו 'ויקהל': "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל", מלמדת, לדברי חז"ל, שלא די בכך שמנהיג יהיה ראוי בעיני ה', עליו להיות גם

שליחי ציבור צריכים לא רק לעשות צדק אלא חובתם גם להראות לציבור שהם עושים צדק במהלך המחלוקת הנוראית של קורח ועדתו מואשם משה בחוסר יושר

הדיאלוג בין ההנהגה והעם צריך תמיד להתחיל מנקודת מוצא של אימון ושל העצמה פרשת ויקהל מונה את התרומות הניתנות למשכן לאחר שמשה הוציא קול קורא