לדעת רבים מהפוסקים הספרדים רק בפסח על המצה מברכים המוציא, ואילו בשאר ימות השנה ברכתה מזונות בעקבות הפרשה הדנה בענייני המנחות, קלייתן, אפייתן ואופן הכנתן,
מדרש ויק"ר ב' מחבר בין הדיבור בתחילת הפרשה, לבין הדיבור בפסוק בירמיהו: "הבן יקיר לי אפרים… כי מדי דברי בו". תחילה, מרחיב המדרש באשר לתיאור
חובה 'לקרוא בקול', להשמיע דעה, ולהציגה גם ברחובות ובכיכר העיר, בצורה דמוקרטית, מתוך אחווה, וללא הפרת הסדר הציבורי השבוע התפרסם שהפרקליטה הצבאית הראשית קבעה, שההפגנות
פרשתנו פותחת את ספר ויקרא בתיאור הקרבנות שהם הם עיקר העבודה הדתית של תורת משה. הפרשה פותחת באומרה: "אדם כי יקריב מכם קרבן לד'". עבודת
סודיות רפואית – היא החובה לשמור בסוד כל מידע שנמסר לרופא או לעובדי בריאות אחרים על ידי הנבדק, או ביחס אליו. בשבועת היפוקרטס נאמר, "כל
במדינת ישראל בשלב הבניה נתנו הבונים את הנשמה, אך לאחר שהוקמה האזרחים רוצים ורשאים להבטיח את מעמדם ומצבם במשך כחצי שנה עסקו בני ישראל במתן
אין למעשה קיום של ממש ליהדות מלאה מחוץ לארץ ישראל פער גדול יש בין עולם הקורבנות כפי שהוא מופיע בתורה ובין מקומו בחלומות של חלק
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'" [ויקרא א- ב] – לשון הפסוק לא מובנת. לכאורה צריך היה לכתוב אדם
ספר ויקרא נקרא בפי חז"ל "תורת כהנים" ועם זאת מוצאים אנו בספר עניינים אחרים שאינם לכאורה שייכים לעבודת הכהנים. פרשת ויקרא מסתיימת בחטא הגזל והשבת
במקדש אין שאלה של תפוקה ושל רווח אלא של השקעה וכוונה פרשת ויקרא מתחילה בהסבר על קורבנות הנדבה. אדם פרטי הרוצה להביא קורבן יכול לבחור
