כל המאמרים במדור אחרי מות

פרשות "אחרי-מות" ו"קדושים" מתחברות ברוב השנים, והקשר ביניהן בולט לעין במצוות העריות. בפרשת "אחרי-מות" מופיעים האיסורים, ואילו בפרשת "קדושים" מופיעים העונשים. ברצוני להציע בזה שקיימת

הפטרת שבת הגדול עניינה תשובה וגמול (מלאכי ג' ד'-כ"ו). במשפטים ספורים מתואר בה כיצד לפני יום הדין, יבוא מלאך ה' "להכין את הקרקע", כלומר לשפוט

פרשתנו פותחת בנגע הצרעת באדם, שנגרמת מהחטא החמור של הדיבור להרע: "זאת תהיה תורת המצורע" – זו היא תורתו של מוציא שם רע" (ערכין טו

בסך הכל הדת היהודית היא דת מכילה. לאורך כל ההיסטוריה ניסו קבוצות כאלו ואחרות לבחון את גבולות הגיזרה של היהדות, ועד היכן היהדות יכולה להכיל

ספרתי שנים-עשר טעמים שונים (לפחות) לשם 'שבת הגדול'. ריבוי הטעמים יכול להעיד על חוסר ידע או חוסר בהירות למקור הכינוי וגלגולו. בהקשר זה, יש להבחין

אחד מדיני צרעת הבית הוא שאם לאחר הסגר בן שבוע מתברר שהנגע התפשט – יש להוציא את האבנים הנגועות. וכך נאמר: "ושב הכהן ביום השביעי

במערך דיני הטומאה והטהרה כלולה גם הטומאה הנגרמת לאיש או לאישה כתוצאה מכך שנוזלים ניגרים מגופם. הנוזלים הגורמים לטומאה הם: זרע אצל האיש, דם נידה

מושגי הטומאה והטהרה שייכים לאותו תחום שרבינו סעדיה גאון זצ"ל הגדיר כמצוות השמעיות. לאמור: אין מקום לחפש בשכל האנושי את ההכרעה מפני מה תופעות ביולוגיות