אחת הסוגיות החשובות על סדר היום החברתי בעולם בכלל, ובישראל בפרט, היא ההתייחסות לאנשים עם מוגבלות. בעניין זה עברה מדינת ישראל דרך ארוכה. למן המעבר
'ליל הסדר', כשמו כן הוא. החל מערב זה מתחילה תקופה של 'סדר ישראלי ועולמי' המסתיימים בחג שבועות. וזהו סדרן של הימים החשובים בתקופה הרת גורל
תחילתה של פרשת השבוע, 'אמור', מציבה בפנינו אתגר קשה, כאשר היא מפלה ומדירה בעלי נכויות מעבודת המקדש, וקובעת שכהן בעל מום שיעבוד עבודה חילל בכך
הקריאה של התורה למשפט אחד בפסוק החותם את פרשתנו, מתפרשת בחז"ל במספר אופנים. האפשרות האחת היא לומר שהתורה מצווה על פרוצדורה משפטית אחידה. ניהול סדרי
פרשת המועדות מהווה נושא משמעותי בפרשה. ברם, במרכז הפרשה מצוי פסוק, שלכאורה אינו קשור לסדר המועדות אלא להלכות מתנות עניים: 'וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא
פרשנים רבים תוהים מדוע חג השבועות מוזכר בתפילה ובחז"ל כיום מתן תורה וכחג מתן תורה, ואילו בתורה הגדרת היום ככזה כלל אינה מופיעה. בציווי החשוב
לפני שבוע וחצי חגגנו את יום העצמאות ובעוד שבוע וחצי נחגוג את יום ירושלים, ובתווך שבין המדינה לירושלים, נקרא את הפטרת אמור. הפטרת פרשת אמור
טור אישי לפרשת אמור "מעשה באשה אחת, שהביאה קומץ של סולת, והיה כהן מבזה עליה, ואומר: כמה הן מקריבות! מה בזה לאכול? מה בזה להקריב?
בפרשת אמור התורה מספרת על קטטה שפרצה במחנה: "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי"
בסוף פרשתנו מזכירה התורה אירוע חריג בחומרתו: "ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי. ויקוב
