מפגשה של התורה עם תרבות העידן בו אנו חיים מזמן פעמים רבות צורך לעמוד על ההבדלים בין העולמות, ולהצמיח מתוך המפגש ארמון תורה מקיף, שאינו
כמה ענווה נדרשת כדי להכפיף את עצמך להאזין לקולות של אלו, שראו כבר כל כך הרבה במהלך חייהם שני פעלים ושני סוגי מערכות
בפסוק הפותח את פרשת אחרי מות התורה חוזרת ומזכירה את מות שני בני אהרן שעליהם מסופר בפרשת שמיני, "וידבר ד' אל משה אחרי מות שני
איסור ניחוש המופיע בפרשה אינו איסור פשוט כל-כך. מאז ומעולם לאדם נטיה לחפש סימנים שיורו לו את הדרך – בין שאלו הכוכבים שבשמים, או קלפים
'קדושים תהיו' ו- 'ועשית הישר והטוב', הם שני עקרונות המבטאים את דרכה של תורה בחיי היום-יום הציווי "קדושים תהיו" נשמע לכאורה כהוראה כללית וסתמית. ברם,
מהו הפסוק הבסיסי ביותר בתורה? כולנו מכירים את התשובה מתוך הספרא: "ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה" (קדושים, פרשה ב, פרק
בעולמה של תורת ישראל, קדושה אינה שם תואר. היא שם פעולה. יעד, ייעוד ואתגר הקוראים לפעולה תמידית היה זה לפני כארבעה עשורים. אחד מתלמידיו של
ראו שהעם נוהג לאכול חצילים בלי להמתין שני ערלה, ונקטו בעקבות כך שאין צורך למנות שנות ערלה בחציל, וברכתו אדמה בפרשת השבוע כותבת התורה (יט,
פרשת 'אחרי מות קדושים' נקראת בעיצומן של ימי ספירת העומר. בשבוע שחלף סערו הרוחות סביב האופן בו יש להתנהל ביום הזכרון לחללי צה"ל, ולשימור כבודם.
איסור הקללה שבפרשתנו מופנה כלפי החרש: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ…". אולם, בספר שמות ניסוח האיסור מתייחס דווקא לשדרת ההנהגה הן ביחס למערכת המשפט, והן ביחס לממשל:
