כל המאמרים במדור אחרי-קדושים

"מעשה אבות – סימן לבנים". פגישתו של יעקב אבינו עם עשיו אחיו הייתה אבטיפוס לדרך התמודדותם של יהודים בכל הדורות עם שונאים ואויבים. ביטוי לכך

היה זה לפני כיובל שנים ויותר, כשאבי שיחי' השיא זוג שהוריו נמנו עם אנשי "תנועת העבודה". אורח הכבוד בחתונה היה דוד בן-גוריון. כשפתח אבא את

ד"ר יוסי גרין "וחי בהם ולא שימות בהם" (בבלי, יומא פה, ע"ב). מן המפורסמות ש"הרוגי מלכות [הנרצחים בשל יהדותם] אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן"

השאלה – כמה צריך וניתן לעשות הפרדה בין יצירה של אדם שיצאה תחת ידיו לבין חלקים אחרים באישיותו? – עולה לפעמים ביתר שאת, במיוחד בחלק

בבואו לשקם מחדש את מפעלו התורני, לאחר שראה את הכישלון של עשרים וארבעה אלף תלמידיו, התחיל רבי עקיבא בשבעה תלמידים וציווה עליהם: "ראשונים לא מתו

מפגשה של התורה עם תרבות העידן בו אנו חיים מזמן פעמים רבות צורך לעמוד על ההבדלים בין העולמות, ולהצמיח מתוך המפגש ארמון תורה מקיף, שאינו

  כמה ענווה נדרשת כדי להכפיף את עצמך להאזין לקולות של אלו, שראו כבר כל כך הרבה במהלך חייהם   שני פעלים ושני סוגי מערכות

בפסוק הפותח את פרשת אחרי מות התורה חוזרת ומזכירה את מות שני בני אהרן שעליהם מסופר בפרשת שמיני, "וידבר ד' אל משה אחרי מות שני

איסור ניחוש המופיע בפרשה אינו איסור פשוט כל-כך. מאז ומעולם לאדם נטיה לחפש סימנים שיורו לו את הדרך – בין שאלו הכוכבים שבשמים, או קלפים

'קדושים תהיו' ו- 'ועשית הישר והטוב', הם שני עקרונות המבטאים את דרכה של תורה בחיי היום-יום הציווי "קדושים תהיו" נשמע לכאורה כהוראה כללית וסתמית. ברם,