כל המאמרים במדור במדבר

בעת הזו של תחילת חודש סיון, לפני 80 שנה בדיוק, 11 שנים לאחר עליית היטלר לשלטון ב-1933, ולאחר קרוב לאלף שנות היסטוריה יהודית מפוארת במקום,

"וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וִּכְיוֹם עֲלֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" [מתוך ההפטרה – הושע ב, יז]. מה

פסקה קצרה ממוקמת בין הפסוקים המתארים את מניין בני ישראל לשבטיהם, ובין הפסוקים המתארים את מניין הלווים. וכך נאמר: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר

פרשתנו, שנקראת תמיד לפני חג מתן תורה, מזכירה לנו את העובדה שהתורה ניתנה במדבר. חז"ל הוסיפו וציינו כי "בשלושה דברים ניתנה התורה: באש, ובמים ובמדבר".

המלחמה הנוראה והארורה שאנו מצויים עדיין בעיצומה העצימה לשעה את תחושת ה"יחד". סיסמאות שונות, חלקן היו לקלישאות חבוטות, נבובות וחלולות, האדירו את ה"ביחד-ness", אחוות ה"יַחַדִיוּת":

על סרגל אחד של זמן נמצאים כל חגי הגאולה: פסח, יום העצמאות, ל"ג בעומר, יום ירושלים, שבועות. ימי חג אלו מציינים את זמן היווצרותה של

שאלה: חיילים ומפקדים העוסקים בלחימה יומם ולילה – האם חובה עליהם להתאמץ ולפנות מזמנם כדי לקבוע עיתים לתורה? תשובה: כלל גדול בהלכה: העוסק במצווה פטור

בכל תחום שבו נדרשת הגנה מפני משהו, אסור שהיא תמוקם סמוך לנקודה המסוכנת. צריך להרחיק מהנקודה את ההגנות, עד כמה שניתן, לייצר לה 'מרחב אבטחה',

"וידבר ד' אל-משה ואל אהרן לאמר: איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו". רש"י על הפסוק אומר: באתת

  אנחנו בסה"כ תינוקות לעומת דור יוצאי מצרים בעוצמת הספק שהביעו ואף חיו על פיו למגינת לבנו. אולם, ברגע האמת אמרו כולם בלב אחד- "נעשה