הפרשיה הראשונה בפרשת בהעלותך, העוסקת במעשה המנורה ובהעלאת נרותיה, נראית לכאורה מיותרת לחלוטין: מעשה המנורה מפורט כבר בפרשת תרומה, ואין כאן שום חידוש על הנאמר
"והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה [וישֻבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר]" (במ' י"א, ד) מהו "והאספסוף"? רבי שמעון בר אבא ורבי שמעון
פרשת אלדד ומידד במחנה היא מן הפרשיות המרתקות שבספר במדבר. שניהם קוראים, כביכול, תגר על "מונופול" הנבואה של משה, ומבקשים לאחוז במידת הנבואה. התגובה אינה
עו"ד אילן בומבך, יו"ר ועד מחוז תל-אביב והמרכז בלשכת עוה"ד פרשת בהעלותך מתארת, בהרחבה, את תלונות בני-ישראל, וכך נאמר: "ויהי העם כמתאוננים רע באוזני ה'…זכרנו
שבר הענן וכמות הגשם שירדה ביום ירושלים בעיר הקודש היו נושאי השיחה המיוחדים ביום ירושלים השנה. הרצון לפענח את המגמה האלוקית ומתן הפשר ל"מבול" שירד,
משה רבינו נדרש לייצר שתי חצוצרות כסף, שנועדו לשני שימושים מרכזיים: התכוננות לנסיעה של העם, והקהלת נשיאי העם והעם עצמו. רבנו בחיי ב"ר אשר, הפרשן
הרב יחיאל וסרמן חבר הנהלת הסוכנות היהודית כאשר אהרן מצוה להדליק את הנרות אומרת התורה "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות של מול
מקרא, משנה, תלמוד, תוספת, הגדה – ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו, כלן נאמרו למשה בסיני. ויקרא רבה כ"ב, א. זה עתה חגגנו
המטוטלת של פרשת בהעלותך נעה בין שני קטבים המצויים במשפט בן ימינו, והמנוגדים זה לזה. מצד אחד, הרצון להבטיח חופש ביטוי, שהנו ערובה למשטר דמוקרטי
דמותו של כלב מתנוססת לעין כל בפרשת המרגלים. כלב, שעלה מלכתחילה לחברון דווקא, ולאור דברי האגדה השתטח על קברי אבות; כלב שהסה את כל העם
