כל המאמרים במדור בהעלותך

אחת המצוות שבהן נצטווה משה רבנו במדבר נזכרת בפרשתנו: "עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת". כדרכו,

"וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל". רש"י: עשה לו סמניות מלפניו ומלאחריו,

"סימטריה" – במערכות רבות ובאירועים שונים מוצפת מילה שהופכת להיות התשתית לדיונים ולמחלוקות. במלחמת יום הכיפורים זו הייתה ה"קונספציה"; לפני שנים הופיעה המילה "ניאו-רפורמים" במחלוקות

דת ישראל מבוססת על האמונה בנצחיותה של התורה. אמונה זו מבוססת על שני טיעונים: האחד, שהתורה היא מן השמים. דהיינו, שמשה לא כתב את התורה

אחת לכמה שנים קם בתוכנו "מושיע" תורן המודיע שהנה הוא מביא שלום לישראל, והוא גורר את מדינת ישראל בצורה לא אחראית להימור שהתוצאות שלו מעמידות

"שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר: עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים" (אבות, א', ב') השבוע

כוחות של סדר ושל תוהו נאבקים ביניהם בעולם. הללו שואפים ליצור, לבנות ולשכלל, והללו מנסים להרוס, להחריב ולערער. אבל לא תמיד ברור מי הוא מי.

בפרשתנו יתרו חותן משה מבקש ללכת למולדתו ולהיפרד מעם ישראל. משה מפציר בו להישאר ולחבור לעם ישראל. דא עקא, יתרו אינו מופיע תחת השם יתרו,

לאחר חניה ארוכה ליד הר סיני, ולאחר בניית המשכן, פותחים בני ישראל במסע ארוך שיסתיים רק לאחר כמעט ארבעים שנה. הם נראים כעם מסודר ומאורגן