כאשר מסתכלים בראייה כללית על מהלך ספר שופטים, פרק י' נראה שגרתי. פסוקים שמתחילים ב "וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה'" נמצאים כמעט בכל
הפער הבלתי נתפס, הכל כך עמוק, הכל כך בלתי צודק, בין מלחמת הקיום האכזרית שמדינת ישראל נתונה בה כרגע, לבין התנערותו של מגזר שלם בחברה
הגדרת המשימה משימה זו דורשת ניתוח של מאמרו של ד"ר חזות, "האם משה טעה בעניין חטא המרגלים?", תוך התמקדות בפרשנותו הייחודית לפסוק המציין את כעסו
השבוע שוחחתי עם אב מתוסכל, שאמר לי שהוא פשוט לא מסוגל להחליף מילה עם הבן המתבגר שלו. הוא לא מצליח לנהל איתו שיחה, שבה התשובה
אחד הדברים המעניינים, אך גם המתסכלים, הוא השימוש שלנו בנימוק זהה לצורך מסקנה הפוכה לגמרי. תופעה זאת אופיינית לחיינו הפרטיים, אבל מקבלת משמעות מוזרה יותר
אמונה איננה ודאות, אמונה היא האומץ להתקדם גם בתנאים של חוסר ודאות. את ההגדרה הזו למושג האמונה נתן הרב יונתן זקס במקומות רבים בספריו, במאמריו
אריה ארזי מנחה סדנאות לניהול ומנהיגות, חוקר ומרצה על נושאי המנהיגות וניהול בתורה ובתנ"ך כשמשה החל להנהיג את בני ישראל, היה עליו ללכד 12 שבטים
ראינו אותם באולפנים – בכירי מערכת הביטחון, לשעברים, בפנים חתומות ובטון נחרץ: "לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו". הם מצביעים על איראן
כאשר חזרו עשרת המרגלים שיצאו בשליחותו של משה הם תיארו את אשר ראו בצבעים עזים וחדים. אחד התיאורים עוסק ברפלקציה, בהשתקפות ובגילוי העצמי שמקורו במפגש
"…וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל משֶׁה" – בעקבות גזירת ההליכה במדבר 40 שנה, אנו מוצאים סדרה של מצוות
