כל המאמרים במדור חוקת

בכל הדורות ניסו רבים להסביר מה היה פשעו של משה עד כדי שניטלה ממנו מנהיגותו. מתוך הפסוקים עולה שמשה נצטווה לדבר אל הסלע, ובמקום זאת

מעשה ביהודי שעלה לארץ מרוסיה בתקופת הקומוניזם. "איך היה האוכל ברוסיה?" נשאל. "לא יכולתי להתלונן". "ואיך הייתה העבודה?". "ממש לא יכולתי להתלונן". "ואיך הייתה המשכורת?".

  בתחילת המלחמה התעוררה מחדש סוגיית החיילים הנשואים היוצאים למלחמה, ומבקשים למצוא דרך שאם חס ושלום יקרה להם דבר מה, בין אם הם יוכרזו כנעדרים

להלן תגובה שקיבלתי בעקבות המאמר "הלכות שחיטה וכשרות הבשר: חלק א": "כותב הרב שלום: 'בבסיס התפיסה התיאולוגית המקראית האתיופית עומד אמון הדדי המבוסס על 'אלו

שאלה: חייל נדרש לצאת לפעילות מבצעית ממושכת כחצי שעה לפני כניסת השבת. במהלך הפעילות לא יתאפשר לו להתפלל במניין ולסעוד סעודת שבת. האם נכון וראוי

"עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע" העין של ארתור עין רעה

שחרורו השערורייתי של מנהל בית החולים שיפא, מוחמד אבו סלינה, בחזרה לעזה, עורר סוגיה ישנה-חדשה, שטרם זכתה במדינת ישראל לטיפול יסודי. המדובר במצוקת הכליאה של

אחרי 16 שנות ניסיונות שכנוע, ובעיצומה של מלחמה, קיבל עליו ראש משפחתנו, תוך הצבת תנאים ספציפיים, את הכרעת הרוב – לצרף לביתנו כלב. כך נרכש

הימים הקרובים הם קריטיים לעסקת החטופים, אם תהיה או לא תהיה, והם קריטיים גם לשאלת הישרדות הקואליציה הזאת. נתחיל בסיפא: איך שהדברים נראים עתה, יותר