כל המאמרים במדור ואתחנן

"מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דוֹמֶה. לְמֶלֶךְ שֶׁבִּקֵּשׁ לִשָּׂא אִשָּׁה. שָׁלַח שְׁלוּחָיו לִרְאוֹתָהּ אִם נָאָה אִם לֹא. הָלְכוּ וְרָאוּ אוֹתָהּ. בָּאוּ לַמֶּלֶךְ וְאָמְרוּ לוֹ: רָאִינוּ אוֹתָהּ וְאֵין

אחד מסממניה המופלאים של  תורת ישראל והמשפט העברי לדורותיו הוא סגולת המיצוי. היכולת לכלוא ולכלול עולם ומלואו במילה אחת או שתיים. כך, למשל, היטיבו חכמים

זהו אחד הסיפורים הגדולים בכל הזמנים, ומשה רבנו חזה אותו שלושת אלפים שנה לפני שהוא התרחש. הנה דבריו של משה, בפרשת השבוע שלנו: "רְאֵה, לִמַּדְתִּי

  משה רבנו מזכיר לעם ישראל את החטא שחטאו ב"בעל פעור" ואומר (דברים ד', ג'-ד'): "עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל

כשהטור הזה יופיע, אני מניחה שתשעה באב יהיה כבר מאחורינו. אסתייג ואומר שאם המשיח בינתיים הגיע ובית המקדש עומד על תילו, סביר להניח שהוא דווקא

פרשת ואתחנן היא אולי הפרשה האישית ביותר בתורה. משה רבנו, המנהיג הגדול שהוציא את ישראל ממצרים, האיש שעמד מול פרעה, שקרע ים ושעלה להר סיני

בדיוק לפני שנה כתבתי כאן טור באותה כותרת. כשכתבתי, לא ידעתי מה מצפה לי. רק התפללתי שאזכה לכתוב גם את הטור של השנה הבאה. אני

הפרשה נפתחת בבקשת משה רבנו לקב"ה:"ואץחנן אל ה' בעת ההיא…". את הצירוף "בעת ההיא" אפשר להבין באופנים שונים. הפשט כמובן מכוון לזמן מוגדר כלשהו בעבר.

טו' באב מופיע במקורות כיום בו אירעו דברים טובים לעם ישראל. המשנה במסכת תענית [ד' ח'] אומרת: "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים

על ט"ו באב שחל בשבת זו אומרת המשנה: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים". הגמרא מסבירה ששמחת יום הכפורים נובעת מכך