בזמן שאנחנו פותחים את שנת תשפ"ה בבית עם משפחתנו, יש מי שחוגג את חגי תשרי רחוק מהבית ובתנאים פחות מוכרים. רגע לפני שהם חוזרים לעוד
כשמסתכלים אחורה על שנת תשפ"ד, נדמה שהיא כולה צבועה בגוון אחד – שחור. אבל, דווקא בשנה כזו חשוב להיזכר גם בימים המשמחים שעברנו השנה כעם,
שנים רבות, חיילי הרבנות הצבאית לא נהנו מתדמית גבוהה בציבור. הרבנות נדחקה פעמים רבות לפינת הדת – סידור בית הכנסת, אספקת תשמישי קדושה או הקראת
הם לחמו בלב הסכנה, כשהאויב אורב להם בפתח: ביציאה לפעולות יזומות והתקפיות, במעבר יסודי בין בית לבית, בסיור בשכונות צרות ועמוסות, בסקירה קפדנית של העוברים
בזמן שבכירים במוסדות השלטון מפזרים סיסמאות על חשיבות האחדות, יש מי שמיישמים זאת בפועל: בתי ספר שבהם לומדים ילדים מבתים דתיים לצד ילדים מבתים שאינם
יותר מ-10,000 חיילים נפצעו במלחמת "חרבות ברזל", מאז פרצה ב-7 באוקטובר – והספירה הכואבת נמשכת. יחידת ר"מ 2 קולטת את הפצועים האלה ומלווה אותם ואת
בישראל הלבה רותחת. המלחמה שמרחיבה גזרות, ההרוגים, הפצועים והדאגה לחטופים. המערכת הפוליטית גועשת סביב חוק הגיוס וחוק התקציב. ובתוך כל אלה, שתופסים את עיקר תשומת
כל חניך בשבט הבוגר של בני עקיבא יודע שאין דבר יותר מלחיץ, מרגש ומפחיד מהרגע שבו הקומונרית אומרת לך לאיזה תפקיד השתבצת. תוכנית השיבוצים בבני
עד כמה גדול יכול להיות האבסורד: מדינת ישראל מממנת את הייצוג המשפטי של חלק ממחבלי הנוח'בה. ומדוע לא להחיל עליהם עונש מוות? עורכי דין בתחום
ט"ו באב, יום האהבה העברי, כבר מציץ מעבר לפינה. אנחנו נמצאים בשיאה של מלחמה בכמה חזיתות, ועם סיכוי סביר לפתיחת חזית נוספת מול איראן; 115
