התורה כותבת במפורש מדוע יבואו עלינו צרות- "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא־עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּֽל" (דברים כח, מז). מדהים! נדמה כי היהדות
כיצד צריך אדם להתמודד עם בעיות וצרות גדולות? נראה שקיימים בעניין זה הבדלי גישות בין טיפוסים אופטימיים לפסימיים. בפרשנותם של שניים מגדולי הפרשנים לפסוק אחד
הביכורים הם כקרבן והבאתם למקדש נתמכת בסיוע הכהנים כמקבלי הביכורים, כפי שהתורה קובעת: "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו…". המילים "אשר יהיה
יונה, או חָמָמֶה, בשמה המקורי שהוענק לה בתימן, התייתמה מאִמה בגיל שש. מסע רגלי מפרך לארץ האבות, סכנת מוות שריחפה על אחיה הגדול ופרידה מחיים
יש דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם. אחד מהם הוא מידת "הכרת הטוב", כשאדם המקבל טובה, עזרה, סיוע וכדומה מזולתו, ולאחר מכן
במסגרת הברכות והקללות שהקב"ה מרעיף על עם ישראל, אם ישמעו בקול ה' לשמור ולעשות את כל מצוותיו או אם לאו, מופיעה הברכה: "בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ"
אחת הקללות בפרשת התוכחה מתארת מפגש אפשרי עם עמים ותרבויות שיקומו עלינו כשלא נמלא אחר ייעודנו הראוי "ישא ד' עליך גוי מרחוק…גוי עז פנים אשר
בעל המאור ושמש רבי קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין (1751 – 1823; תקי"א – תקפ"ג), הנודע בשמו, בעל ה"מאור ושמש" על שם ספרו, היה מתלמידיו של
במרכזה של פרשת כי תבוא מעמד הברית בהר גריזים והר עיבל. מעמד זה מתואר בפרוטרוט בפרשה ובמשנה (סוטה ז ה) ובו נאמרות הברכות והקללות, במעמד
רשת האינטרנט הרחיבה את האפשרויות להכות בסתר, בדרכים שונות ומגוונות. בראש ובראשונה בעובדה שכל אדם יכול לכתוב כל דבר, בלי להזדהות, בלי לאשש את טענותיו,
