פרשת 'ניצבים' פותחת רגעים לפני סיומו של מסע 40 השנים במדבר, בנאום דרמטי של משה לעם: "החיים והמוות נתתי לפניך… ובחרת בחיים" (דברים ל, יט).
בשגרה היומיומית, כשאנחנו רצים בין עבודה, בית, ילדים ומשימות, נוטים לחפש את המהיר והזמין: פחמימות פשוטות. כריך, קרקר, בורקס או עוגייה – אלו פתרונות שמרגיעים
במהלך השבי הקשה, מספר חטופות גילו עוצמה נפשית ורוחנית יוצאת דופן. הן נאחזו באמונה, בתפילה ובתקווה כאמצעי להתמודדות עם המציאות הבלתי נתפסת של השבי, למשל
שתיהן עסקו בעיצוב לפני העסק הנוכחי, שתיהן ניזונות במשך שנים בעיקר מפירות, ולשתיהן קוראים ענת: ענת רשף גלעד וענת קרץ הן פירותניות מושבעות, ויחד הן
בעידן המלחמה המודרנית בת ימינו, שבה מתנהלים הקרבות לא רק ב"שדה" – ביבשה, באוויר ובים – באמצעות כוחות שריון, צנחנים וחי"ר; מטוסים וצוללות, אלא גם
הם קמו בזריחה בכל בוקר, יצאו לשדה, והשקיעו באדמתם את כל מרצם – אבל המלחמה קטעה את שגרת חייהם. חקלאים בעוטף עזה ובאזורים נוספים ברחבי
קצת יותר מ-80 שנה חלפו מהיום בו עלה הכורת הנאצי על העיירה קישוורדה שבצפון-מזרח הונגריה. בשני ימים – יום שני ז' בסיוון תש"ד, יום שני
ידידים טובים שיתפו אותי בהודעה כתובה שקיבל מצה"ל (בטלפון מהאפליקציה הרשמית) בנם המגוייס הטרי. הפנייה כוללת איחולים נוגעים ללב, ולדעתי עשויה מתוך כוונה טובה במיוחד.
בבוקר שמחת תורה עמדו לוחמי צה"ל, מעטים נגד רבים, מול מתקפת טרור רצחנית. עם קבלת קריאה, ופעמים רבות אף ללא שנקראו, יצאו מאות אזרחים ואזרחיות
פגישתו של יעקב אבינו עם עשיו אחיו הייתה אבטיפוס לדרך התמודדותם של יהודים בכל הדורות עם שונאיהם ואויביהם. ביטוי לכך ניתן בדברי רבי יונתן המובאים
