כל המאמרים במדור תורה ומדע בפרשה

התורה מזהירה את הכוהנים: "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" (ויקרא ו',ו'). מוני המצוות קבעו שיש כאן שתי מצוות: מצוות עשה – לשים עצים

"ושמרתם את מצוותי ועשיתם אותם אני ה'. ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדישכם" (ויקרא כב',לא'-לב') . למקרא ציוויים אלה

שאלה טובה שווה יותר ממאה תשובות גרועות להבהרת נושא מסובך. הדחף והרצון למתן תשובה לכל שאלה, גורמים לא פעם לאילוצים של הוצאת מקרא מידי פשוטו,

"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת להם מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי" (ויקרא כג', א'-ב'). מועדי

בפרשת שמיני מפורטים סימני בעלי החיים, שעל פיהם נקבעו כללי המותר והאסור באכילה מן הבהמות, הדגים, העופות והחרקים: "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר

"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו" (ויקרא טז',א'). פסוק זה שופך אור על המניעים שהובילו לחטאם של נדב

"אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נידתה תטמא. ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים כנידתה". (ויקרא יב',א'-ה'). למקרא פסוקים אלה, מתעוררות השאלות הבאות:

בפרשת צו התורה חוזרת ומתארת את דיני הקרבנות שהובאו בפרשת ויקרא. נשאלת השאלה: מדוע? בפרשת ויקרא הקב"ה פנה אל משה: "דבר אל בני ישראל ואמרת

"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו" ( ויקרא יח', ג')

לאחר ציווי מתכונת עבודת הקרבנות התורה מסכמת: "זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים: אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֹּתוֹ