כל המאמרים במדור תורה ומדע בפרשה

ביציאת מצרים נאמר על בני ישראל: "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם…" (שמות יב'). רש"י : "עגת

הקב"ה הנחית על פרעה ומצרים עשר מכות. מדוע אי אפשר היה להסתפק במכה אחת כדוגמת מכת בכורות ששכנעה את פרעה לשלח את עם ישראל מארצו,

לאחר מות דור היורדים למצרים החל שיעבוד הצאצאים: "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם: וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ: וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה

לאחר הקמת מבנה המשכן וסידור כלי המשכן, משה בעצמו עשה את העבודות המתאימות לכל כלי: "וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם. וַיָּשֶׂם

אחד הביטויים הקשים להבנה מופיע בפרשה, בעקבות חטא העגל: "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם". המלה שִׁמְצָה מופיעה פעם

לאחר סגירת מעגל הציווי על בניית המשכן, כליו וכו', מופיע הציווי על עשיית מזבח הקטורת: "וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ". שאלו המפרשים:

אנו מעלים על נס את אלה שתורמים מהונם לנזקקים. האומנם הם זכאים להילה ולכבוד על נדיבותם? עפ"י פסוקי התורה והפרשנים, לא בהכרח. "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי

נוהגים להעלות על נס את העובדה שבני ישראל הקדימו "נעשה לנשמע" במתן תורה. רש"ר הירש: "הדברים שבכתב לא כללו אלא יסודות המצוות בקיצור הלשון, כפי

בדיבר העשירי התורה מצווה: "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ". חז"ל ומפרשי המקרא תוהים על מקומו

הקב"ה הניח פיתיון לפתחו של פרעה בכדי להביאו אל שדה הקטל, אל הים. הפיתיון היה בצו האלוקי: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי