"מה אתה עושה?", שאל את השתיין שישב אל השולחן בדממה, מול מצבור של בקבוקים ריקים ועוד מצבור של בקבוקים מלאים. "אני שותה", השיב השיכור נוגות.
יהודי אתיופיה נהגו לצום במשך שלושה ימים "צום אסתר", ובלילות אכלו מעט לצורך הקיום הגופני כבר אמרנו שקהילת "ביתא ישראל" לא הושפעה כלל ועיקר מההתרחשויות
בסוף פרשת פקודי, לאחר שנשלמו כל ההכנות וכל הפעולות נעשו בדיוק על-פי הציווי הא-לוהי, מתארת הפרשה כיצד ירד הא-לוהים, וכיסה בענן את המשכן. השראת השכינה
אנשי הקבוצה התיישבו על הארץ סמוך לכניסת השבת. הקבוצה שמנתה קרוב למאתיים איש החליטה למות ובלבד שלא תפר את הצו "הנוסע בשבת יומת" אנו
חטא העגל, הנמצא בפרשתנו, הוא אחד החטאים המטיל צל של ספק על האמונה, אבל- הוא גם מאיר אותה. ברגעי השפל הללו, באירועים קשים, קיימת נטייה
משהו פעם סיפר לי בדיחה – מה עושות אתיופיות ביום כיפור? צמות. כלומר, הוא הסביר, זה תרתי משמע! הן גם לא אוכלות והן גם קולעות
כבר ציינתי שיהודי אתיופיה הם קבוצה יהודית שאין לה קשר לקנון הטקסטואלי היהודי אשר התפתח על ידי החכמים לאחר חורבן בית המקדש השני. בעת ההתפתחות
כולנו חווים מעברים במהלך חיינו. אצל חלקנו המעברים מופיעים פתאום, ובאופן כפוי, ואצל חלקנו מתוך בחירה ויוזמה. בקבלה היהודית הרבנית קוראים לכך מסע, ואנו נעים
חלוקה לכאורה בין שתי תורות יוצרת בעיה תיאולוגית קשה, כאילו יש תורה של האדם ותורה של א-לוהים, ואילו למעשה – הכול מא-לוהים האם עצם העובדה
חז"ל מתארים את המצב של עם ישראל לפני נס קריעת ים סוף באופנים שונים. אחד מהם הוא התפצלותם של ישראל הנרדפים לארבע קבוצות: "תניא ארבע
