כל המאמרים במדור ככה נהגו היהודים באתיופיה

אצל עובד ה' האתיופי כמעט ולא מקוננות שאלות של גורל וספקות האברבנאל שואל: "אם הוא יתברך הרשה את בלעם ללכת, איך אחרי שהלך נאמר 'ויחר

פרשת שלח לך מסתיימת בפרשת ציצית, ומיד מתחילה פרשת קרח. לכאורה שני הדברים הללו רחוקים זה מזה ואין הסבר לסמיכותם. 'קדושים תהיו' מול 'כולם קדושים'.

  "הנושא  היהודי האתיופי לא הטריד את מדינת ישראל בשנותיה הראשונות, שהתקשתה לראות בהם יהודים גמורים ולהעלותם ארצה. אח"כ זה כבר היה מאוחר מדי" בסיומו

  הפעם אני רוצה לחשוף בפניכם תגלית מפתיעה. בשפה האתיופית (אמהרית או טגרית) המילה "לא" אינה קיימת. קשה לישראלים, תרבות בה בין המילים הראשונות שהתינוק

"דרך ההמון", אמר סנקה: "לבקר את המצליחים, כדרך הכלבים הקטנים לנבוח תמיד כנגד זרים" (מתוך: אמרה לכל מקרה). לאמור, התנהגותו של אדם בדרך מיליטנטית או

פרשת במדבר פותחת בתיאור המפקד של בני ישראל במדבר סיני, המפורט לפרטי פרטים: פירוט על הסדרי החנייה והמסע של ישראל במדבר, ויתר על כן הפרשה

  בכניסה לבית הקברות לרוב מקדם אותנו שלט שמציין: "משום קדושת המקום נא לבוא בלבוש צנוע". הקשר בין בית קברות לקדושה מעורר אצלי הרבה שאלות.

"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי: וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל…" (אמור,

הפרשיות הראשונות של ספר ויקרא מופיעות בסדר מובנה למדי. הספר פותח בקרבנות השונים ועבודת המשכן בפרשות ויקרא-צו, עובר לדון בחנוכת המשכן, בקדושת המחנה ובמאכלות אסורים