לאחרונה התבקשתי להעביר שיחה לאחד מגדודי המילואים שהוקמו בעקבות המלחמה. גדוד מילואים של מתנדבים, שהגיל הממוצע בו הוא מעל ל־50, הרבה מעבר לגיל הפטור
ריח בחירות באוויר. כפי הנראה הבחירות תתקיימנה רק בעוד כחצי שנה, ובכל זאת מפת המפלגות מתחילה להתארגן ולהתמקם, והקמפיינים המפלגתיים כבר בעיצומם. לרבים הייתה ציפייה
למי לא יצא לשמוע בשנתיים האחרונות באמצעי התקשורת, את המבקרים של מהלכי המלחמה שואלים רטורית: "אבל מה האסטרטגיה"? לרוב היא נשמעת מפי בכירים לשעבר במערכת
אין עוד עם בעולם שסומך את יום הזיכרון הלאומי ללוחמי תקומתו לחגיגות יום העצמאות שלו, על ייסוד ריבונותו המדינתית בארצו. במחשבה ראשונית ניתן להבין מדוע
לאחר שפנו אליי קוראים אדוקים של העלון, בעקבות מאמר שהתפרסם בעלון שבת הגדול, נדרשתי לדברים שנכתבו ואשתדל להעמיד דברים על דיוקם. כאשר אנשים שאינם רבנים,
מבצע 'שאגת הארי' נועד להסיר איומים קיומיים מעל מדינת ישראל. באופן רשמי, הפלת משטר האייתוללות השיעי הרודני של איראן לא הוגדרה כמטרה למבצע, אולם המבצע
"מה יהיה ביום שאחרי?", שואלים רבים בימי המלחמה, וכוונתם להיבטים המדיניים שיבואו אחרי הפעילות הצבאית. רבים ראו בה שאלה קנטרנית, ששיקפה את ה"קונספציה" של ערב
לנוכח אירועי המלחמה בשנתיים וחצי האחרונות כולנו חשים שאנו חיים בתקופה של שינוי היסטורי דרמטי. רבים מכנים אותו "שינוי תנכ"י", ויש שמכנים את התקופה הזו
בזמן האחרון עולה רמת הדריכות והציפייה למהלכים של ארה"ב וישראל מול המשטר האיראני, שממשיך בתהליכי התעצמות ושיקום המערכים שנפגעו במבצע "עם כלביא". חרושת השמועות האם
לאחרונה הוזמנתי להשתתף באירוע חודשי המתקיים באחד מבתי החולים שבהם מאושפזים פצועים קשה מאוד לאשפוז ארוך, לתמוך במשפחות המתמודדות עם האתגר הקשה. בכניסה פגש אותי
