כל המאמרים במדור הפרשה בחיי המעשה

מבצע "מרכבות גדעון" יצא לדרך! נדמה כי אנו מצויים בישורת האחרונה של הלחימה בעזה, הנמשכת כבר יותר משנה וחצי, ואנו חייבים להכריע. בימים אלה, מדינת

הדמוקרטיה היא שיטה חברתית ומדינית שמטרתה להבטיח שוויון זכויות מלא לכל אזרח, וכן שוויון בפני החוק. בשונה ממשטר מלוכני או טוטליטרי, שבו השלטון כופה את

תוך כדי השירות הצבאי, הזדמן לא פעם להרהר במשמעות העמוקה של המושג הפיקודי יוצא הדופן ורב האחריות – "ניהול אש", ובהשלכותיו הן במישור האישי והן

כדי להבין נכון אירועים ותהליכים בהווה, חשוב לקלף מהם את הקליפות החיצוניות ואת המסכות שמבקשים להלביש עליהם, ולזהות את הגרעין הפנימי, העיקרי, שמניע אותם. מראשית

בשיחותינו עם תלמידי ישיבתנו במודיעין, אנו משתפים את תחושתנו רבת השנים: שחרף המאמצים הכבירים שעושים כל מי ששותף בבניין המדינה ובהגנתה – בחומר וברוח –

יציאת מצרים הייתה אירוע היסטורי אמוני מכונן ורב-משמעות. הייתה זו שעתו הגדולה של עם ישראל, בפתחו של עידן חדש בתולדותיו – עידן של חירות ועלייתו

החברה הישראלית חלוקה בסוגיית הקמת ועדת חקירה לחקירת הגורמים למחדל שאפשר את האסון הגדול שנגרם לנו במלחמה, הגדול ביותר בתולדות המדינה. נדמה שכולם מסכימים כי

לאחרונה חל שינוי מבורך במדיניות הטיפול בתופעת הסרבנות, בהדחות מיידיות של מי שמסרבים לשרת, בטרם תתחיל הסרבנות להתפשט כאש בשדה קוצים. מדובר בצעד החלטי מתבקש

  מבחינה סוציולוגית, החברה האנושית אינה שוויונית בטבעה. לאורך ההיסטוריה, בכל חברה התגבשו אליטות בתחומים שונים – כלכלה, פוליטיקה, תקשורת, אקדמיה, ביטחון, תרבות, ומשפט –

מאז פרוץ המלחמה, אנו ניצבים בפני אתגרים מורכבים בתחומים רבים. הדבר בולט במיוחד בהתייחס למנהיגות המדינית והביטחונית, שנדרשת להתמודד עם דילמות סבוכות – חלקן חסרות