כל המאמרים במדור מועדים

מספר הקולות שנדרשים אנו לשמוע בתקיעת שופר עבר שינויים במהלך הדורות. המילה "תרועה" מוזכרת בתורה שלוש פעמים; שתי פעמים ביחס לראש השנה, ופעם אחת בהקשר

בעבר, כאשר קידשו את החודש באמצעות עדים שראו את הירח, לא ידעו מראש מתי יחול ראש חודש. כאשר ביררו מתי הוא יחול, היו יוצאים שליחים

אחת הסוגיות המרכזיות בשיח הציבורי היא יחסי דת ומדינה. העיסוק בה מתעצם ומתלהט בתקופת בחירות. שנים רבות שהדיון על סוגית דת ומדינה מתנהל כמעט במתכונת

שהקב"ה יתן לנו את הכוח להיות שותפים עם א-ל להוציא מן הכוח אל הפועל את התוכניות הטובות שנגזרו עלינו כל אדם חי בתוך שלושה מעגלים: המעגל

בעוד מספר ימים יתקדש עלינו חג, שהתורה לא סיפרה לנו מהו ומה מהותו. כל שהתורה אומרת לנו הוא את התאריך, איסור מלאכה, וכן המילים "זכרון

כמי שהיום יום שלה מספיק רחוק מלהבין מה זה בדיוק חורבן הבית, סיפור כזה שמובא ככה לא נותן לי לשכוח שההיסטוריה איננה רק סיפור ושהמציאות

מפעם לפעם אני נשאל – האם יהודי אתיופיה ידעו על חורבן בית המקדש או לא? ננסה להשיב באמצעות שני סיפורים. להלן סיפור אחד. מיד לאחר

ההפטרה של השבת היא ההפטרה השלישית והקשה ביותר משלושת הפטרות הפורענות. אנו קוראים אותה בשבת פרשת דברים, שהיא תמיד הפרשה הנקראת בשבת שלפני תשעה באב,

בעולמה של תורת ישראל שלובים הבניין והחורבן, האבל והשמחה, זה בזה. בליל הסדר רווי השמחה אנו מטיפים טיפות מן הכוס לזכור את המצרים שנספו בים.