בשנים האחרונות אנו רגילים לראות את נר החנוכה מודלק בחוצות הערים ובכיכרות, אך אנו יודעים שעיקרה של התקנה היא הדלקת הנר בבית. דווקא בבית: "נר
אחרי הניצחון המבריק של יהודה המכבי על צבאו של גיאורגיאס בקרב על אמאוס [165 לפה"ס] ביטלו הסלווקים את גזרות הדת, אך עדיין לא ויתרו על
חובת ההדלקה הבסיסית היא על הבית: "תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו" (הברייתא במסכת שבת כא ע"ב). בעוד המוטיב המרכזי בהדלקת הנרות הוא הבית,
"חז״ל הזהירונו לא לסמוך על נסים. בייחוד אסור לסמוך על נסים בתקופה זו שכמעט יום-יום הם מתרחשים לנגד עינינו". במילים הללו ביטא דוד בן גוריון
"וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול״ – חג החנוכה, ככל החגים, הוא חג הודאה לריבונו של עולם על החסד הגדול שעשה עמנו.
במסכת שבת (דף כ"א עמוד ב') מובאת מחלוקת בית שמאי ובית הלל ביחס להדלקת נרות חנוכה. לדעת בית הלל מדליקים ביום הראשון נר אחד ובכל
פרשת מקץ וחג החנוכה נפגשים כמעט בכל שנה, ובמבט ראשון נדמה שמדובר בשני מעגלים שונים: האחד – סיפורו של נער עברי שנמכר לעבד והופך לאיש
כפי שקורה אחת לכמה שנים, ראש חודש טבת חל השבת, וכך לשמחת החנוכה ולקדושת השבת מתווספת גם שמחת ראש חודש. מיוחד הוא ראש חודש טבת
קשה שלא לתת את הלב לעובדה שששת סדרי המשנה אינם כוללים מסכת חנוכה. עובדה תמוהה זו היא ללא ספק לא מקרית, ויש בה כדי לאתגר
כמה פעמים בחיינו הבוגרים מזדמן לנו ללמוד משהו חדש? קראתי הסבר מדעי על הסיבה שבעטיה בגיל מבוגר הזמן עובר מהר יותר: כמות הלמידות החדשות המתרחשות
