כל המאמרים במדור מועדים

הנתינה הכפולה אינה היסטורית בלבד, אלא חייבת להנחות את דרכנו גם כיום בימים בהם המקדש קיים, חג השבועות הוא בראש ובראשונה חג שתי הלחם. כמו

ישנם ימים בהם נדרש האדם להתמודד מול המציאות, השבר, האתגר והחזון גם ברמה האישית הפרטית והמשפחתית, וגם ברמה הקהילתית- לאומית זו מול זו ניצבות מולנו

למרות שאין לכך אזכור מפורש בכתובים, חג השבועות נתקדש במסורת ישראל, מימים ימימה, כחג מתן תורה. רבבות אנשים, נערים וזקנים, גברים ונשים, ישראלים ובני הגולה,

  על הפסוק במגילה "אל תקראנה לי נעמי, קראנה לי מרה…" מובא ברו"ר ג, ו: "(משל) לפרה כודיינית (עובדת קשה) שהיתה עומדת בשוק. // אמרין

נחלקו הפוסקים, האם מלבד מגילת אסתר, על שאר המגילות (רות, קהלת וכו') יש לברך. נראה, שאין מקור מפורש בגמרא על הצורך לברך. בחג השבועות נוהגים

  לאחר נס פורים נשאר בהם רצון נקי מיצר הרע לעשות רצון אביהם שבשמים, ואז חזר גם הגוף וקבל את התורה מרצון בקבלת התורה ע"י

איפה יש עוד עם שכ"כ הרבה אנשים הולכים כשהאמת בכיסם, וכולם משוכנעים שכל הצרות נובעות מכך שלא שומעים בקולם, ושאם הם ינהלו את העניינים העולם

רק באמצעות התמדה ב'קביעות עיתים ללימוד תורה' ניתן לשלב את הקדושה וערכיה בתוך חיי החול והעשייה ערב חג השבועות 'זמן מתן תורתנו' וערב שבת 'נשא',

הפסוקים המתארים את מעמד הר סיני, מתארים את החוויה שחוו ישראל "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא

בזמן שבבית לחם מתעלמים מרות, יושב בעיר גביר זקן, שמצליח לזהות נערה צעירה ואומללה, ולהעניק לה תחושה של בית אחד הדיאלוגים הקשים במגילת רות הוא