'אין דבר שלם יותר מלב שבור וזועק יותר מן הדממה'. תכונת השתיקה הפכה להיות לנדירה יותר ויותר במחוזותינו. הזמינות של המקלדת, המחשב, הטלפון, המסך, המיקרופון
בין שתי צפירות אנו נעים בשבוע הזה. צפירת יום הזיכרון לשואה ולגבורה וצפירת יום הזיכרון לחללי צה"ל, כוחות הביטחון ופעולות הטרור. בין שני ימי עצמאות
הקירבה של תאריך השבת לט' בניסן, מעלה אצלי באופן אוטומטי את דמותו של הרב אריה לוין זצ"ל, שיום פטירתו הוא ט' בניסן תשכ"ט. הקירבה ליום
שבת פרשת אמור תש"מ- 1980 הפגישה את בני המחזור שלנו בפעם הראשונה עם הטרור, השכול, ואובדן החברים. היינו אז בני עשרים, כאשר הגיעה אלינו הבשורה
הפתיח הזה של 'כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ', מופיע וחוזר על עצמו במספר מקומות בתורה, כפסוק פותח לציוויים ולמחויבויות שיחולו על העם עם כניסתו לארץ. כמו בהרבה דברים
הדי השבוע היהודי והישראלי המטלטל והטעון שבין יום השואה ליום הזיכרון והעצמאות עדיין מהדהדים בחלל הישראלי , ומצריכים עיון ולימוד מעמיקים. אין לך שבוע במהלך
היינו מצפים לכאורה, שההנחיה האלוקית לעם ישראל עם כניסתו לארץ תהיה בסגנון של- כי תבואו אל הארץ, תפשילו שרוולים, תסתערו על הקרקע, תתחילו לבנות בתים,
עם תום תקופת האבלות ומיעוט השמחה של ימי ספירת העומר ועל רקע אירועי תקופתנו, עולים ביתר שאת הרהורים על הימים ההם והזמן הזה. אחד מהרהורי
שיחת הפרידה של משה רבנו מעם ישראל איננה שיחת נימוסים מלטפת ומחמיאה. בלי למצמץ ובלי לגמגם משה רבנו באופן מפוקח ונוקב אומר לעם את האמת
צריך ?? אני מודה ומתוודה שמאז ומתמיד הייתי חלש במספרים ובשיעורי חשבון, ועם זאת יש קושיות שאפילו הדיוט שאיננו בקיא בחומר הכלכלי יודע וצריך לשאול.
